מנחת חינוך · סימן מ״ט, ט״ז

והנה הה"מ כתב שם דד"ז שכתב הר"מ הוא למ"ר אבל למ"א אינו נותן קנס דהוא מעוכב ג"ש. אך הר"מ מיירי בח"ע וחב"ח של קטן דאינו בן כפי' או בח"ש וחב"ח דגם למ"א דינם כמ"ר ע"כ נותן ח"ק לרבו וח"כ ליורשיו אלא שאין לו מי שיטלנה וכ"ה בש"ע יו"ד סי' רס"ז סס"ב דאם שור המית מי שח"ש וחב"ח נותן ח"ק לרבו ופטור מח"כ דאין לה יורשים ע"ש. ואני תמה דבשלמא ח"ע וחב"ח אין לו יורשים כיון דאין קדושין תופסי' כמבואר בגיטין פ' השולח אי אמרת לא תפסי קדושין יורשים מנ"ל. והקשו בתוס' הא אפילו בנו מערוה הוי יורש. ותי' שאני הכא כיון דאין קדושין תופסין כלל לא הוי זרעו מתייחס אחריו ול"ד לעריות דקדושין תופסין לעלמא אבל באין תופסין קדושין כלל אין זרעו מתייחס אחריו עכ"ל. והיינו דהוי כאילו נכרי ועבד בא על בת ישראל דאין בנו מתייחס אחריו ע' בקידושין ובאה"ע. אבל ח"ש וחב"ח דבאמת קדושין תופסין והוי שפחה חרופה עיין ר"מ פ"ד מה"א ובאה"ע סי' מ"ד. ואף אם נאמר דאין קדושין תופסין מכל מקום לא מצינו בשום מקום דאין הבן מתייחס אחר האם. ואם כן פשוט אם א' בא על ח"ש וחב"ח והוליד ממנו בן או בת הוי הוולד ג"כ ח"ע וחב"ח כי מצד חלק העבדות בנה הולך אחריה והוי עבד ומצד חב"ח דינו כישראל הבא על ב"ח דהוולד ב"ח וגם מתייחס בצד ב"ח אחר אביו גם כן וד"ז הובא כ"פ בח"ז ועפמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח אם כן בח"ש וחב"ח משכחת לה שיש לה בנים ואפילו בהיתר כגון מע"ע והבן הוא בנה ח"ע וחצי ישראל גמור ואח"כ אם נגח שור להאם דהחצי קנס הוא לרבו וחצי' השני' דהיינו מצד חב"ח ח"כ ע"ז יש לה יורשים חצי ב"ח דהוי בנה ליורשה. ואין סברא לומר כיון דהוי חצי יורש אם כן אינו יורש אלא מחצה מנכסיה זה טעות כיון דהוא יורש אם אין יורש קרוב החלק ב"ח הוי יורש כולו וז"פ. אם כן איך כתב הרב המגיד דהר"מ מיירי בח"ש וחב"ח וכ"ה בשו"ע הדין למה פסקו דאין חייב כופר כיון דאין מי שיטול דבאמת בח"ש וחב"ח משכחת לה יורשים והם יורשים הח"כ ותימה על הטוש"ע ועיין לעיל במצוה א' הקשיתי דאף בח"ע וחב"ח אף דאין קדושין תופסין מכל מקום משכחת שאביו יורשו. והנה במש"ל במעוכב ג"ש אם חבלו בו דהראב"ד כתב דכותבין הרשאה זל"ז ועמ"ש דלדעת הר"מ ל"מ הרשאה וע' תוס' בכורות דמ"ט ע"א ד"ה ה"מ כתבו בסה"ד דבכה"ג שמגיע בודאי לא' אך א"י למי דמדחי לכל חד לא בעינן הרשאה רק ששניהם מצווים ליתן לא' חייב ליתן ועיו"ד ש"ה מובא דברי' הנ"ל בש"ך והמע"מ קלסי' אם כן ה"נ א"צ הרשאה אם שניהם רוצים אך דהתו"ס הללו צ"ע. ובמהרי"ט אלגאזי פלפל מדהתו"ס הנ"ל בש"ס דב"ב ועח"מ סי' ר"ט ובס' תשע שיטות למהר"ץ ראזינס בקונטרס בא בהרשאה ויבואר אי"ה בקונטרס מיוחד. ולפמש"ל אפשר ליישב ד' הטור שכתב למ"א ח"ע וחב"ח חבלתו לעצמו. ותמה עליו הלחם משנה הא הוי מעוכב ג"ש והוי אבעיא ולא אפשיטא אם חבלתו להרב או חבלתו לעצמו. ולפמ"ש דעכ"פ החצי של ב"ח ודאי שייך לעבד רק על ח"ע יש ספק למי שייך אם להרב או לעבד ובאמת מספק אין מועיל אפילו תפיסה של הרב כי לא חסרי' ממונא אם כן אם נותן החובל החצי להעבד יכול העבד לומר שתופס זה בעד חלק העבדות דלעבד מהני תפיסה מספק וא"כ חצי ראשון תופס בעד חלק הספק וחצי השני גובה ממון בודאי ואפילו אם החובל נותן לו בפירוש על חלק הודאי מכל מקום בבא לידו יכול לתפוס על חלק הס'. וכעין זה מבואר בח"מ סי' פ"ג ואף דשם נראה דאם בפירוש נותן לו לא מהני מכל מקום בכה"ג אפשר דמהני וצ"ע. החובל בא"א ואפילו באשתו חייב בה' דברים ולמי שייך התשלומין עיין ר"מ כאן.