מנחת חינוך · סימן מ״ט, ט״ו

והנה מבואר בר"מ פי"א מה' נזקי ממון דאם המית שור מי שח"ע וחב"ח נותן חצי קנס לרבו וח"כ ליורשים אך ראוי ליטול ואין לו דא"ל יורשי' וכ"ה בגיטין שם דבעי למפשט דח"ע וחב"ח קידושי' תופסין דאי אין קדושין תופסין אין זרעו מיוחס אחריו ואין לו יורשים וע"ז מתרץ רבא ראוי ליטול וא"ל. ולכאורה צ"ע כיון דהר"מ פסק פ"ד דח"ע שקידש קידושיו ספק ע"ש במ"מ מחמת דלא אפשטא אבעיא אם כן אם יש לו בנים ה"ל יורשי ס' הי"ל לכתוב דאין לו ח"כ אבל אם תפסו היורשים מהני תפיסתם כדרכו בכל אבעיא ולא אפשיט'. אך באמת בהלכה שלפ"ז לענין קנס גם כן לא כ' הר"מ דאי תפס לא מפקינן מיניה. ובמ"מ תמה ע"ז למה לא כ' דתפס מהני וכאן נמי קשה זה. אך הכסף משנה והלחם משנה תי' קושית המ"מ בהל' שלפ"ז לענין מעוכב ג"ש שסתם דאין לו קנס ולא כ' דמהני תפיסה היינו משום דלא חסרי' ממונא כיון דאינו שלו לשום דבר ל"מ מספיקא תפיסה ובה' חו"מ דחסר ממונא ע"כ כתב הר"מ דמהני תפיסה והיינו דהר"מ כתב כאן דמעוכב ג"ש שחבלו אחרי' בו אין האדון יכול להוציא מהם שהרי לא נשאר לו קנין בו ולא העבד יכול להוציא שהרי לא גמר שחרורו לפיכך המפיל שן של עבדו ואחר כך סימא עינו יוצא בשינו ואינו נותן לו ד"ע ואם תפס א"מ מידו עכ"ל. אם כן דעת הכסף משנה דוקא בדין זה דהרב חבל לעבד וחסרי' ממונא מהני תפיסת העבד אבל אם חבלו בו אחרים אינו נותן לעבד ומכל מקום מהני תפיסת העבד דחסרי' ממונא אבל תפיסת האדון מיד האחרים ל"מ כמו קנס מחמת דלא חסרי' ממונא ודלא כמש"ל דגם תפיסת האדון מהני אלא תפיסת האדון ל"מ כלל רק תפיסת העבד מהני דחסרי' ממונא: