מנחת חינוך · סימן מ״ט, י״א

ומעוכב ג"ש אם חבלו בו אחרים הוא אבעיא ולא אפשיטא בגיטין לענין קנס ואפשטא מחובל ואח"ז דחה ע"ש בדמ"ב נראה דחבלה שוה לקנס עמ"מ אם כן הרב א"י להוצי' מהם דלמא לאו אדון הוא כיון דאין לרבו עליו שום דבר של ממון וגם העבד א"י להוציא דלמא מכל מקום כיון דאכתי מעוכב ג"ש ה"ל אדון ע"כ א"י להוציא מאחר שחבל בו כ"ה בר"מ כאן והראב"ד הגיה אם כותבים הרשאה זל"ז גובין והטור מביאם בח"מ סי' תכ"ד והב"י כתב דהכל מודים אם כותבים הרשאה זל"ז גובים ע"ש שכתב דגם הר"מ סובר כן ולא כתבו כיון דהדבר פשוט. ומלתא דפשיט' להרב"י מבעיא לי טובא דהא דעת הר"מ פ"ג מה' שלוחין דמדינא דגמרא א"י להרשות אלא דבר דאיתא בהקנאה כגון קרקע ושיקנה אותו דבר להמורשה רק תקנת הגאונים דמהני הרשאה אפילו במלוה ע"פ והובאו דיעות אלו בח"מ סי' קכ"ג אם כן כאן דהוא תביעת ממון בע"פ וליתא בהקנאה אם כן אין מועיל הרשאה וגם אפשר תקנת הגאונים ל"ש בזה דגם במלוה ע"פ לא תקנו הגאונים כיון דלא שכיח ע"ש מכ"ש כאן דאין דנין בבבל על כל פנים מדינא דש"ס ל"מ הרשאה אם כן אין זה פשוט והי' להר"מ להזכיר זה. ע"כ נ"ל דבאמת לדעת הר"מ ל"מ הרשא' כיון דמדינא דש"ס ל"מ והגאונים לא מצינו תקנתם בזה וגם אפילו לדעת הפוסקי' דבכ"ע מהני הרשאה מדינא דהש"ס מכל מקום דעת רש"י בשבועות דבבושת ופגם כיון דהוי ממון שלא בא לידו מעולם ל"מ הרשאה אם כן ל"מ כאן. ואף דהש"ך כ' דרש"י מודה דלנהרדעי כותבין אף בבו"פ מכל מקום דבריו אינם מוכרחין ובפרט די"ל דאפשר בקנס כיון דאינו זוכה כלל בקנס עד העמדה בדין ע' בירושלמי מובא בראשונים פא"נ לענין מחילה ובתוספות ב"ק דף ל"ג ע"א ד"ה איכא בינייהו אם כן אין לו כלל קודם העמדה בדין ל"ש הרשאה אליבא דכ"ע ואין כאן מקומו להאריך בדיני הרשאה. על כל פנים לדעת הר"מ דסובר גם כן כהלכות אלו דנזק וצער ובושת הוי קנס ל"מ הרשאה ובפרט לדעתו ל"מ הרשאה בכ"מ בדבר שאינו בהקנאה אם כן אפשר דכאן ל"מ הרשאה לדעת הר"מ ע"כ ד"ז צ"ע ואי"ה יבואר בקונטרס בפ"ע דיני הרשאה. ופשוט להר"מ אם א' מהם תפס אצל הנחבל מהני תפיסתו כיון דפוסק באבעיא ולא אפשיטא מהני תפיסה וגם אם שניהם תפסו דכ"א לבדו תפס גם כן מהני דלכ"א מהני תפיסתו מספק כמ"ש לקמן ואי"ה יבואר בסמוך.