מנחת חינוך · סימן תפ״ד, א׳

שלא נגוז הצמר כו' ולא תגוז בכור צאנך וכל שאר הקדשים כו'. דינים אלו מבוארים בר"מ פ"א מה' מעילה. והרהמ"ח מביא כאן דיני מעילה וכבר כתבתי לעיל בפרשת ויקרא ע"ש ואכתוב כאן רק דיני גיזה ועבודה. העובד בקדשי מזבח בין קדשי קדשים או קדשים קלים בין בבקר בין בצאן לוקין מן התורה וכן הגוזז בין צאן בין בקר לוקין מן התורה אף על פי דבעבודה כתיב שור ובגיזה כתיב צאן נלמדין זמ"ז דאין חילוק וחייבין על גיזה ועבודה בכולם. ומאי זה עבודה עיין בר"מ פ"א מה' פרה אדומה העבודות שפוסלין שם עוברים בכל הקדשים בלאו הכלל כל שעושה לצורכו ע"ש ובפסחים גבי תוחב לו בצמרו כו' והעובד בקדשים אף על פי שעובר בלאו אין הקדשי' נפסלי' רק גבי פרה וע"ע ואין כאן מקומו. ופרה אדומה וע"ע אף על פי שנפסלים בעבודה מכל מקום מן התורה אינו עובר בלאו אם עובד בהם. וכן לאו דגזיזה אין נוהג בפ"א וע"ע מן התורה ע' בבכורות דף כ"ה ובתוספתא הביא' הר"ש פ"ק דפרה ומובא במ"ל כאן. וקדשים שנפל בהם מום ונפדו מכל מקום לוקין הגוזז והעובד דכתיב תזבח וגו' ואהדרי' לאיסורא קמא וז"מ להדיא בש"ס דלוקין והר"מ כאן שכת' בהמת הקדש כו' ונפדה כו' אינה מותרת כו' והרי היא באיסורה הכוונה גם כן דהיא באיסור' קמא. ודוקא שקדם הקדיש' את מומם אבל קדם מומם את הקדישם אינו אסור מן התורה בגיזה רק בכור ומעשר בכ"ע לוקין ע' בר"ם הדינים. וכתב הר"מ יראה לי שאין הגוזז חייב עד שיגזוז כדי רוחב הסיט כפול לא יהיה זה חמור משבת עכ"ל ולכאורה איני מבין דין זה הא עבודה אין אסור בשבת בבהמה רק למען ינוח כתיב ואם דרך משל מניח אפילו משא כבידה על הבהמה ברה"י אינו עובר כלום רק אם מוציאה מרשות לרשות וכאן האיסור הוא עבוד' והמניח עלי' כ"ש לצורכו לוקין ואם כן ה"ז חמור משבת ועוד בשבת מלאכת מחשבת כתיב ע"כ כל מלאכ' אחז"ל שצריך איזה שיעור באם לאו אינה נחשב כלל מלאכה ויש מלאכה דנחשב בכ"ש כגון החורש וכדומה אבל כאן לאו משום מלאכה רק גזה"כ דאסור לגוז שיעור מנ"ל אך מי אנכי להשיג על רבינו הגדול בלא ראיה ברורה. והשי"ת יחכמני להבין דבריו. עוד קשה לי מדוע לא חילק הרמב"ם גבי דישה דקיי"ל דאם דש בשבת אינו חייב רק כגרוגרת אם כן לא יהי' חייב הדש בבהמת קדשים פחות מזה השיעור ולמה כתב דוקא בגיזה דלא יהי' חמור משבת ולא בעבודה וצ"ע להבין. ושם ילפינן ממשכן אבל כאן מנ"ל כ"ז וצ"ע. והנה נ"ל דבשבת אם גוזז השיעור אפילו מכמה בהמות בודאי חייב דהמלאכה אגברא רמי אם עשה מלאכה חשובה חייב אם כן אין חילוק בין גוזז מבהמה אחת או מהרבה על כל פנים עושה מלאכה אבל כאן עיקר הקפידא דלא לגוז קדשים אם כן לדעת הר"מ דצריך שיעור אינו חייב רק אם השיעור מבהמה אחת דזה הוי גוזז והוא קיל משבת כנ"ל מסברא והחילוק קל להבין ומהרבה בהמות אם אין בכ"א כשיעור לא הוי גוזז כלל כנ"ל ברור. ומצטרף השיעור אפילו לזמן מרובה דלא שייך צירוף כא"פ באיסורין שאינם אכילה כמ"ש כ"פ בח"ז. ולענין אם ח"ש באיסורין שאינם באכילה אסור מן התורה או מדרבנן כבר הבאתי כ"פ דעת הח"צ ומה שהשיגו עליו והדברים עתיקין. הפרמ"ג בהפתיחה הכוללת לה' שבת חקר במלאכות שצריך שיעור כגון קוצר וקצר ח"ש ונשרף ובשעה שגמר השיעור לא היה שיעור שלם כי נשרף חצי הראשון אם הוי שיעור שלם או לא דצריך שיהי' כל השיעור בעין בשעה שנשלם ע"ש אם כן כאן גבי גוזז ג"כ דינא הכי שלא יהי' חמור משבת לדעת הרמב"ם ויש לחלק ובאתי רק לעורר. והנה אם עובד או גוזז אפילו כ"פ בהתראה א' א"ח אלא א' ואם התרו בו על כל פו"פ חייב כ"פ כמו נזיר שהי' שותה יין כו'. אך אם עבד עם כמה בהמות או גזז כמה בהמות לדעת ר"י דבבע"ח אמרינן גופים מחולקין באמ"ה מכמה בהמות ומובא בח"ז כ"פ ע' במל"מ פ"א מהלכות א"ב אם כן חייב בהתראה על כל בהמה ובהמה וז"פ. ותולש אינו כגוזז ועיין בחולין פ' ראשית הגז מבואר במידי דאורחי' בתליש' הו"ל תולש כגוזז והיינו גבי עזים והר"מ סתם כאן עיין כאן במהרי"ט אלגאזי שפלפל בזה ובדברי הר"מ גבי לקט וברה"ג והוא ענין ארוך ע"ש ומכל מקום אני לך. לפי שיטת הר"מ דצריך שיעור לגיזה ואם נאמר כדעת הח"צ דח"ש אינו אסור מן התורה באיסורים דלאו באכילה ע' בר"פ ראשית הגז דמקשה צאנך ולא של הקדש ל"ל הא לאו בני גיזה נינהו כו' ומתרץ בקדשי בדה"ב דלא הוי אלא איסור דרבנן. ונוכל לתרץ דכמה אנשים גזזו והי' בהם שיעור גיזה של רה"ג דצריך שיעור ומכל מקום כ"א גזז פחות מסיט כפול ואין כאן איסור תורה אך זה דחוק ועדיפא מינ' משני ובאתי רק לעורר.