מנחת חינוך · סימן תפ״ד, ב׳

ובשבת חייב בגוזז את המתה ג"כ עיין בר"מ ה"ט ובפוסקים ופשוט דכאן פטור עיין בר"מ פ"י מה' בכורים גבי ראשית הגז דפטור עי' בכ"מ דלא גז מקרי ולא צאן ה"נ. ובשבת משום עוקר דבר מגידולו אבל כאן ל"ש זה. והעורות הם לכהנים ועורות קדשים קלים לבעלים ורשאים לעשות בהם מה שירצו וז"פ. ואם שחט בקרבן או בפהמ"ק שנים או רוב שנים והניח עלי' איזה דבר לצורכו או שגזז אם הוי כמתה דאינו עובר א"ד כיון דקיימא לן דאינו מטמא טומאת נבילות והוי כחי' עוברים עוד בלאוים הללו עיין גבי העמדה והערכה ובכמה ענינים וצ"ע ובאתי רק לעורר. ספק קדשים אסור בגיז' ועבודה ואין לוקין מספק. קדשי בדה"ב אינם אסורים בגו"ע מן התורה ואין לוקין. הקדיש עובר במעי הבהמה כיון דאין האם קדוש מותרת בגו"ע מן התורה רק מדרבנן אסורה בעבודה מפני כחשה של העובר. ונראה פשוט דלאוין אלו דעבודה וגיזה הוא גם בעוף קדשים כגון חטאת ועולה ג"כ ולשון הר"מ כאן כל קדשי מזבח כו' אם כן אין חילוק אף על פי שהרהמ"ח כתב לשון בהמות כו' לאו דוקא כנל"ב. הקדיש אבר אחד הרי הוא ספק אם אסור כולה בגו"ע או אינה אסורה לפיכך אין לוקין כ"ה לשון הר"מ והרהמ"ח. וכ' הכסף משנה דהוא אבעי' בתמורה ולא אפשיטא. והנה מיירי כאן באבר שאין הנשמה תלוי' בו דפוסק הר"מ פט"ו מהל' מעה"ק דאינה קדוש כולה אלא אותו אבר בלבד אם כן שפיר איבעיא אבל באבר שהנשמה תלוי' דקדוש כולה אם כן בודאי חייבים ככל הקדשים. ולפי"ז בעוף ובהקדיש אבר שהנשמה תלוי' בו דדעת הר"מ דהוי ספק אם קדוש כולו אם כן הו"ל ס"ס להחמיר דלמא קדוש כולו ובודאי אסור בגו"ע או אפילו לא קדוש כולו הוי ספק מאיבעי' דכאן אך אי לוקין על ס"ס להחמיר אין כאן מקומו. ואני איני מבין דברי רבינו דכתב דהוא ספק באבר אחד אם אסורה כולה בגיזה ועבודה או כו' מבואר דהן על גיזה והן על עבודה הוא ספק דהאיבעיא על שניהם וגם נראה דאפילו על אותו האבר דהוי הקדש הוא בספק ואין לוקין דסתם הדברים. ובש"ס מבואר בעו מיני' מרבא הקדיש חד אבר מהו בגיזה כו' נקיט גיזה ולא עבודה ואח"ז איבעי' הקדיש עורה מהו בעבודה כו' ויתבאר בעזהשי"ת. על כל פנים האיבעי' ראשונה בחד אבר הוא רק על הגיזה ולא על העבודה דז"פ דכל עבודה בבע"ח עובדים כל האברים וכל החיות ע"כ בודאי לוקין כי עובד באותו אבר ג"כ רק על גיזה דזה אינו עבוד' רק גזה"כ שייך שפיר איבעיא כיון דלא קדוש כולה אפשר דאין אסור בגיזה וגם נראה דהאבעי' על חלק מהגוף דאינו קדוש אפשר דאינו אסור בגיזה אבל על האבר הקדוש למה לא יהי' אסור בגיזה כמו העבודה דאסור בודאי כמ"ש דעל עבודה לא אבעי' לן. וכפירש"י ד"ה הקדיש אבר כו' בעבודה לא תיבעי לן דאסור דמכחיש לי' כו'. והנה מ"ש רש"י דמכחיש לי' אפשר דאינו רק מדרבנן כמבואר בסמוך בס"ד. על כל פנים מבואר ברש"י דעל עבודה לוקין דהאיבעי' על איסור תורה ע' ברש"י בסמוך ותבין. והשכל מחייב דאותו אבר עובד כמ"ש וממילא בגוזז אותו אבר ג"כ לוקין רק האיבעי' בגוזז שאר הגוף והאיך סותם הר"מ דעל גיזה ועבודה אין לוקין דנראה מהש"ס דעל עבודה לוקין ועל גיזה באותו אבר לוקין ג"כ. עוד מבואר בש"ס בעי מיניה אביי מרבא הקדיש עורה מהו בעבודה כו' ולא איפשיטא וערש"י בגיזה לא תיבעי לך דלא מכחיש כו' מבואר דבגיזה שרי ובעבודה ספק והר"מ השמיט איבעי' זו לגמרי ולא הביא רק איבעי' דהקדיש אבר אחד ובעי' זו דהקדיש עורה אינו מביא כלל וצריך עיון גדול בכ"ז ולא עמדו נו"כ של רבינו. וגוף דברי רבינו רש"י צ"ע דבאיבעיא ראשונה בהקדיש אבר אחד מהו בגיזה דפי' דבעבודה אסור דמכחיש לי' מנ"ל לרש"י למידריש טעמא דקרא דלקמן גבי העובר דמוקים לה דהאם אסורה בעבודה מדרבנן שפיר אמרי' משום כחשה גזור רבנן דהאם באמת חולין אבל כאן לענין איסור תורה מנלן מאי דאסרה תורה מטעם כחש' דאפשר גזה"כ הוא ושפיר איבעיא כמ"ש דבעבוד' אסור דעובד באותו אבר ג"כ אבל בגיזה דאינו באותו אבר שרי ומנלי' לרש"י לפרש טעמא דקרא דילמא גזה"כ הוא. וגם כאן בהקדיש עורה דאיבעי הוא לן מהו בעבודה ופירש"י בגיזה לא בעי דלא מכחיש העור מאי ענין גיזה להכחשה דהתורה אסרה גיזה בכ"ע מבהמה אף על פי דלא מכחשה כלל דגזה"כ הוא. וגם לפי' זה בודאי הי' להר"מ להביא דהקדיש עורה מותר בגיזה וע' חולין דף קל"ה מבואר שם היכי דהגיזה הוא קודש עוברים בלאו דגיזה ולא אם הוא חולין וגם הטעם משום כחשה ע"ש ואיני לומד כעת בעיון ובאתי רק לעורר. הש"י יעזרני לשנות פ"ז ולברר על נכון. ודין הגיזה לענין אה"נ עי' בראשונים ובאחרונים ואין כאן מקומו כי כאן הוא רק הלאו שלא יגזוז ולא לעבוד. ונוהג לאוים אלו בכל אישי ישראל וגם קדשים שהקדישן קטן מופלא סמוך לאיש למאן דסבירא ליה דהקדשו הקדש מן התורה בכלל לאו הזה. וכן קדשי עכו"ם לא יצאו מכלל לאוים אלו. ולענין תשוב' ככל הלאוים ולכל הענינים. עוד קצת קשה בפרק ראשית הגז דמקשה והא לאו בני גיזה נינהו אפשר לומר דמיירי שגוזז ע"י עכו"ם דמה"ת מותר רק אפשר משום שבות אם נאמר דבכל איסורים אסור שבות וברה"ג בודאי כיון דהצאן של ישראל אין קפידא מי הגוזז אלא עדיפא מיניה משני: