מנחת חינוך · סימן מ״ח, ח׳

וע' מכות י"ב רמי ברייתות אהדדי תני חדא אב שהרג בנו נעשה לו גואל הדם ותניא אידך אין בנו נעשה לו גוה"ד ובעי לאוקמי בפלוגתא דר"י ור"ע אי מצוה ביד גוה"ד ופריך ותסברא בין למ"ד מצוה בין למ"ד רשות והתני דבי ר"י לכל אין הבן נעשה שליח וכו' ומסקינן ל"ק כאן בבנו כאן בבן בנו ולכאורה לשיטת הר"מ דאף באביו רשע מכל מקום אסור להכותו ולקללו ותדבר"י מיירי בהכי אף דא"ח על הכאתו מכל מקום איסור יש מקשה ש"ס שפיר היאך מבואר בברייתא דבן נעשה גוה"ד הא תדבר"י אם כן איכא איסורא אלא לשיטת תוספות ביבמות דתדבר"י מיירי שעשה תשובה אבל בלא עשה תשובה נעשה שליח אם כן יכול לאוקמי הברייתא דבן נעשה גוה"ד בשלא עשה תשובה והברייתא דאין בנו נעשה גוה"ד מיירי שעשה תשובה. אך באמת שם נראה דמיירי ברוצח בשוגג אם כן אף בלא עשה תשובה ה"ל עושה מעשה עמך אך לפמש"ל אף בשוגג ולא עשה תשובה הו"ל אין עושה מעשה עמך. אך אפשר דניחא לאוקמי הברייתות בחדא גווני אף דמוקי בבנו ובן בנו מכל מקום משמעות הלשון סובל דזה הוי בנו של אב וכאן מיירי בבנו של בן והנה הר"מ פ"א מה' רוצח מיירי שם ברוצח במזיד וכ' דאין בנו נעשה לו גוה"ד והכסף משנה הרשים בכאן היינו סוגיא זו דמכות והנה לשיטתו שפיר פסק דאפילו במזיד והוא רשע מכל מקום אין בנו נעשה גוה"ד אבל לשיטת התוס' אם כן בהרג במזיד לכ"ע בנו נעשה גואל הדם דאין איסור בדבר אם כן נולד לנו בזה פלוגתא בין הר"מ והתוספות לענין אם בנו נעשה גוה"ד אך בשוגג ולא ידע גם לשיטת תוס' אין בנו נעשה גוה"ד אך בידע ולא עשה תשובה צ"ע כאשר כתבתי לעיל וצ"ע בכ"ז. ובאמת הי' יכול לאוקמי הברייתא דבן נעשה גוה"ד מיירי ברוצח במזיד דהוי אינו עושה מעשה עמך ובלא עשה תשובה והברייתא דאין בנו נעשה גוה"ד מיירי שרצח בשוגג אם נאמר דבשוגג הוי עושה מעשה עמך יעו"ש וערש"י סנהדרין לענין אחר מי שרי לקללו אלא כבוד שמים וכו' ופירש"י גבי סוטה יתן כו' לאלה אם כן (אם) [אין] כהן רשאי להשקות אמו סוטה ע' לקמן פ' קדושים בדין מקלל אביו. וסומא אם הכה כבר כתבתי דסומא דעת רוב הפוסקים דלא כר"י וחייב בכל המצות אך יש פוסקים כר"י דפטור ופטור אפילו מל"ת עפמ"ג או"ח פתיחה כוללת ובאחרונים ובמש"ל. והנה לדעת הר"י דמוקי הא דתדבר"י בלא עשה תשובה מכל מקום אסור לבן להכות. אך במסית מותר כמבואר בתדבר"י והר"מ פסק כן אם כן אפשר גבי מסית דוקא אם לא עשה תשובה מותר להכותו אבל אם עשה תשובה אע"ג דיוצא להריגה דלזה ל"מ תשובה מכל מקום חייב עליו כמו בכל העבירות שיוצא להריגה אם עשה תשובה אף על פי שנהרג חייב עליו דקרינן בי' עושה מעשה עמך (וכ"ש אם הרגו אך אינו חייב רק חנק מחמת חבלת אב ולא מחמת רציחה וז"פ) והפסוק לא תחמול ולא תכסה מיירי בלא עשה תשובה אך לדעת התוס' דתדבר"י מיירי שעשה תשובה אם כן במסית אפילו עשה תשובה מותר להכותו. אך באמת גם לדעת הר"מ נ"ל דאף בעשה תשובה מכל מקום הלאו דלא תחמול ול"ת מיירי אף בעשה תשובה עיין ר"מ פ"ה מה' עכו"ם כתב הלאוין הללו שלא ילמד עליו זכות ומחייב ללמוד עליו חוב מלאוין הללו לא תחמול ול"ת ולא חילק בין עשה תשובה מוכח דהלאוין הללו הם תמיד מחמת העבירה אך כאן מלשון הר"מ שסיים שם אף בלא עשו תשובה ואח"ז כתב דלכל נעשה כו' חוץ ממסית לכאורה אין הכרע בדבריו היאך הדין במסית שעשה תשובה אך מה' עכו"ם שלא חילק נראה דבכ"ע שייכים אלו הלאוין כנ"ל: