מנחת חינוך · סימן מ״ח, ה׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ונוהגת כו'. אך עבדים פטורים אף על פי שכל מצוה שהנשים חייבות גם עבדים חייבים ובפרט ל"ת אך אין להם יחוס אם כן אין לו או"א כלל. וממזר ג"כ חייב בהכאת או"א ורק אם עשה תשובה כמבואר להדי' ביבמות דאל"ה הו"ל אינו עושה מעשה עמך ע' פ' קדושים בד' הרהמ"ח. ובעדי' והתראה חייב על לאו זה חנק ובלא התראה פטור ומ"ש הרהמ"ח בתחלת דבריו דבלא עדים והתראה חייב כרת הוא תמוה ועיין במ"ל בהגהותיו סוף הספר. וכל האישים חייבים רק חרש שוטה וקטן פטורים דאינן בני עונשין לכה"ת ועל אביו חרש או שוטה ודאי חייב ועל אביו קטן ל"מ לה דקטן אינו מוליד וכן על אמו חו"ש וז"פ. ולמ"ד דאנדרוגינוס מוליד כמ"ש כ"פ ודאי חייב עלי' ועל אמו אף על פי שהוא ספק ואפשר דאינו זכר מכל מקום ה"ל אב ואם כיון דנולד משניהם וז"פ. ודע דהבא מח"ש וחב"ח שכתבנו לעיל דחייב על הכאת אם ג"כ כיון דמצד הב"ח שיש בו הוי אמו אין חילוק בין יום של עצמה או יום של רבה אף דלענין חבלה יש חילוק לענין תשלומין עיין ר"מ פ"ד מהחו"מ ומכל מקום שם כיון דח"ש וחב"ח אין כופין את רבה לשחררה אך יום של עצמה לעצמה ויום של רבה לרבה מכל מקום לענין הכאה אפילו מיום של רבה חייב דלענין איסור אינו מתחלק כמבואר בש"ס דגיטין דמ"ב ולדעת הירושלמי דגם לענין איסור מתחלק ואם קידש אשה ביום של רבה אינה מקודשת וביום ש"ע מקודשת עקצה"ח סי' רמ"ט וקע"א מה שפלפל בזה אם כן תלוי גם כן בלידה ול"ד נולד אלא עיקר תלוי בהריון אם נתעברה ביום של רבה הוי עבד גמור וה"ל הורתו שלא בקדושה וה"ל עבד וכן איפכא הוי הורתו בקדושה והכל תלוי בעיבור אם נולד ביום של רבה אם כן אז היא שפחה גמורה ואינה אמו כלל כמו שנולד מהשפחה ונשתחררה דאינו בנה כמש"ל ואם נולד ביום שהית' של עצמה אם כן הו"ל בן חורין גמור כמו הנולד מישראל אם כן אם הכה אותה ביום ש"ע דהית' אמו ודאי חייב אך אם הכה אותה ביום של רבה נראה דא"ח כיון דעתה היא שפחה אם כן אינו בנה כמו גר שנתגייר ואמו לא נתגיירה ה"נ הוא ב"ח ואמו שפחה ומכל מקום צ"ע בזה. אך אין נ"מ דפסקינן כש"ס דילן דלענין איסור אינו מתחלק אם כן תמיד הוא ח"ע וחב"ח וחייב תמיד על אמו בין ביום של עצמה בין ביום של רבה וכן הוא דג"כ הוי ח"ע וחב"ח אין חילוק בין יום ש"ע או ש"ר בכ"ע חייב הן על האב והן על האם ופשוט. ולכאורה אפ"ל דאם הבן חבל באמו שהיתה ח"ש וחב"ח שכתבנו דנהרג אפשר דצריך לשלם גם כן דמי חבלה לאדון מצד חלק שפחות ואין המיתה פוטרת דהוי ממון לזה ונפשות לזה דמיתה הוא חייב מצד חב"ח שיש בה דהיא אמו וממון חייב מצד ח"ש דא"ח מיתה על חלק שפחות ע' סנהדרין יו"ד ור"מ הל' עדות אם כן הו"ל נפשות עבורה וממון לאדון בשביל חלק השפחות. אך עיין תוס' כתובות ל"א ד"ה ר"א פלפלו ודעת ר"ת שם דדוקא בעדים זוממין ממון לזה ונפשות לזה חייב ובכ"מ פטור ע"ש ואף לדעת ר"י שבכ"מ חייב והא דאם אסון באשה פטור מדמי וולדות אף דהוי נפשות עבור האשה וממון לבעל מכל מקום כיון דחד גופא הוא ע"ש אם כן ה"נ חד גופא הוא. ועיין בהפלאה כתב הטעם דפטור מדמי וולדות דעל הדמי וולדות ה"ל עשאאי"ל ע"ש שייך כאן נמי ואם אבא להאריך בענין ממון לזה ונפשות לזה יאריך הענין ואין כאן מקומו. והנה בלאו הזה אם עבר חוץ מה שעבר על הלאו עבר ג"כ בעשה דכיבוד או"א.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.