והנה שתוקי אף על פי שאמרה אמו מפ' נתעברתי מכל מקום אינו מתחייב על אביו ע"פ ועל אמו חייב אף שא"ח על אביו היא שאין אביו ידוע. ובנו מן השפחה ונכרית א"ח על אביו דאינו אביו כלל וגם על אמו א"ח דאם נתגיירו הרי הם כקטן שנולד וכן גר שהורתו שלא בקדושה אף שלידתו בקדושה אף על פי שהוא מישראלית כמו רב מרי בר רחל מכל מקום על האב פטור דאינו אביו כלל לירושה ועל האם שמתייחס אחריה והוא ישראל וגם אמו ישראלית גמורה מכל מקום פטור על אמו ג"כ כיון שא"ח על אביו א"ח על אמו שנא' ומכה אביו ואמו כו' את שחייב על אביו חייב על אמו ואם א"ח על אביו א"ח על אמו כ"ה בר"מ כאן. וז"פ דלימוד הזה כל שא"ח על אביו א"ח על אמו דוק' בגוונא דאינו מתייחס אחר האב ואין לו אב כלל לדיני התורה אבל אם יש לו אב אך פטור על הכאתו כגון שהיה רשע בודאי חייב על הכאת אם כיון שעכ"פ משכחת לה חיוב שיעשה תשובה ואפילו מת ברשעו מכל מקום על כל פנים היה ראוי לחייב עליו רק דין זה גבי גר דאין לו אב כלל א"ח על אמו ג"כ. ועיין לקמן פרשת קדושים כתבתי ג"כ מזה וז"פ אצלי. וגר שנתגייר אסור מדרבנן להכות לאו"א כדי שלא יאמרו וכו'. אבל בן עבד ושפחה אין לעבד יחוס כלל ובין קודם שנשתחררו או לאחר שנשתחררו פטור על הכאתם דהאב אינו אביו כלל. ועמש"ל במצוה א' וגם על האם פטור אף דנאמר דאחר האם מתייחס מכל מקום כיון שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו עיין לעיל. ואם ח"ע וחב"ח היה לו בן מישראלית עיין פ' השולח דהוי ספק אם תופסין קדושין וע"ש בתוספות אי לא תפסי קדושין אין הבן מתייחס אחריו כלל לירושה. ועיין ברשב"א דגם לענין עריות אינו מתייחס אחרי' כלל והבאתי כ"פ דברים אלו בח"ז אם כן למאי דמסקינן דהוי ספק אם כן הבן המכה אותו א"ח מספק וגם על האם א"ח מספק דלמא אינו אב וכל שא"ח על אביו א"ח על אמו. ואם ישראל יש לו בן מח"ש וחב"ח דהדין דהולד ג"כ ח"ע וחב"ח כמ"ש כ"פ אם כן מצד חב"ח שלו יש לו אב ואם רק מצד העבדות אינו אביו מכל מקום כיון דהוי אב מצד חב"ח ויש לו אב ואם בודאי חייב על הכאתם. והנה הדינים שציירנו שפטור על הכאתם ואפילו בן עבד ושפחה היינו דא"ח בתורת או"א מב"ד אבל חייב מלקות בהכאה שאין בה ש"פ וביש בה ש"פ חייב ממון כמו חובל בחבירו ואף בחובל בעבד חייב ג"כ מלקות או ממון עיין ר"מ החו"מ וז"פ:
מנחת חינוך · סימן מ״ח, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
