מנחת חינוך · סימן תע״ז, ג׳

והנה יש הרבה דינים שאף בשביעית של תורה אינו משמט. ואכתוב בקיצור עוד חוץ מש"ל. ומבואר בר"מ וברהמ"ח ובטור וש"ע שם. אין משמט רק מלוה אבל פקדון וכן חובות שאין מלוה כגון שכר שכיר וקנסות כגון אונס ומפותה וכדומה וכן כתובה הכלל כל שאינו בדרך הלואה אין משמט וכן הקפת חנות וכ"ה אם זקפו במלוה משמט ועיין בכסף משנה ובסמ"ע שכתבו קצת טעמים על הא דאינו נשמט בשם הר"מ גם כן אך נראה דגזה"כ הוא דרך הלואה משמט ולא דרך אחר. ואימת הוי זקוף במלוה עיין בר"מ ובאחרונים ואין להאריך. ומשמט אפילו מלוה בשטר אפילו נכתב בפירוש אחריות נכסים ופלוגתא הוא בגיטין דר"י ורשב"ל סוברים דאם נכתב בפירוש אחריות נכסים אינו משמט ותני"כ בברייתא אך אח"ז בהאי מעשה דאתי לידי ר"י פסק דמשמט ואמר מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ופריך והא תניא כוותי' אמר ר"י דלמא ב"ש הוא דסובר דשטר העומד וכו' אם כן מבואר דר"י פוסק מפני הספק דלא ברירא לי'. ונראה מהש"ס דפלוגתא אף בשביעית של תורה דקאי על המשנה ומיירי בשביעית ש"ת. ופשוט דמספק אין מוציאין דהו"ל ספיקא דאורייתא דלמא קאי בלאו ועשה התובע וגם ספק ממון קולא לנתבע דלמא נפקע החוב אך לפי זה לשיטת הר"מ דמהני תפיסה בספק ממון אפשר אם תפס המלוה א"מ מידו ולא הוי ספק איסור הלאו דלא יגוש דנראה דהלאו עבר ואין תקנה אם גבה חובו בע"כ אף דמחזיר אח"כ מועיל להממון דהוי גזל בידו כמ"ש דהוי אפקעתא דמלכא אבל הלאו עבר אם כן בתפס הוי רק ספק ממון ולהר"מ מהני תפיסה בספק ממון אך הר"מ סתם נראה דל"מ תפיסה דכתב בסתם משמט וצ"ל כיון דרב ושמואל סברי דמשמט ור"י מסופק אין ספיקו של ר"י מוציא מידי ודאי שלהם והלכה כוותי' דרב ושמואל. ואם סיים לו שדה בהלואתו אינו משמט כ"כ הר"מ והרהמ"ח והרבה דעות ראשונים כלישנא בתרא ועיין ברא"ש במכות ובב"י טעם אחר דשמיטה דרבנן וספק דרבנן להקל אף דספק ממון לקולא והר"מ כאן מיירי בשמיטה דאורייתא והו"ל ס' תורה וגם ספק ממון לקולא ע"כ ס"ל [דמשמע] כיון דהמשנה מסייע ללשון זה כמבואר שם בשם ר"ת והרא"ש פוסק כן. והמלוה את חבירו סתם הלואה דזמנו שלשים יום וא"י לתבעו קודם ובתוך שלשים פוגע ר"ה של מוצאי שביעית ע' באו"ת מביא דעת הב"ח דמשמט ולא הוי כהלואה מפורש תוך הזמן והסכים עמו בעל או"ת ומביא ראיה מירושלמי וגם כתב דקובע זמן לא מהני תפיסת המלוה בתוך הזמן ובסתם הלואה מהני תפיסה ואצלי הוא דבר חדש ולא ראיתי חילוק זה מ"ל קובע זמן בפירוש או סתם הלואה דאמרו רז"ל ואסמכוה אקרא בפ"ק דמכות דהוי שלשים יום וצ"ע. ואפשר שמכאן יצא לו מדמשמט סתם הלואה ואין ראיה דילפינן זה בירושלמי ע"ש וצ"ע. והב"ח הביא ראיה דסתם הלואה משמט תוך ל' יום ממשנתינו השוחט את הפרה ובר"ה חלקה ונתעברה החודש ור"ה למחר משמט ולמה משמט הא הוי בתוך ל' יום ע"ש. ואפשר לחלק דכל הסברא דבקובע זמן אינו משמט כיון דאינו יכול לנוגשו בלא שמיטה והנה בתוך הזמן אפילו לל"ק דמשמט מכל מקום אינו יכול לנגשו קודם ע' בחוה"מ סי' ע"ג דא"י לתובעו דהוי אפקעתא או דידע שהוא שביעית ע' בש"ך שם ס"ק ל"ד אבל כאן במשנה עיין בשבת דף קמ"ח דמיירי דלא היה יודע שיתעבר החודש ובפרט דברוב שנים אין אלול מעובר ומימות עזרא וכו' אם כן הי' סבור שהיום ר"ה ואינו משמט דהוא לאחר שמיטה ובודאי אם נאמר דמשמט יכול לתבוע תיכף כי הי' הקביעות הזמן בטעות וזה ברור דהדין הוא כך אם כן שפיר אמרינן דמשמט וממילא אם משמט יכול לתבוע תיכף וקאי בלא יגוש ומשמט ולמה נאמר דאינו משמט כיון דאם נאמר דמשמט הוי כדין דעי"ז יכול לתבוע ושפיר משמט אבל ביודע שהוא שמיטה דאף אם נא' דמשמט א"י לתבעו קודם הזמן אם כן אינו בלא יגוש ואינו משמט אבל כאן דלא ידע אם כן אם משמט משמט כדין דהיה יכול לתבעו קודם שמיטה כי היה בטעות ודוק כי קצרתי. אך האורו"ת מביא דהוא בירושלמי וכן הסכים הקצה"ח. ועיין בקצה"ח דהקשה למ"ל הטעם במלוה לזמן דאינו משמט כיון דלא קרינן לא יגוש תיפוק ליה דהוי כמתנה ע"מ שלא תשמיטני וכו' כיון דהתחייב עצמו לפרוע אחר שמיטה ע"ש מה שפלפל. ולפמ"ש ל"ק דמשכחת לה כמ"ש דהיה בר"ה והיה סובר דהוא ר"ה של שמיטה ונתעברה אם כן בשעת הלואה לא ידעו כלל דיעבור על החוב שמיטה ולא שייך דהו"ל כתנאי דלמה היה לו להתנות ע"כ צריך קרא דאינו משמט מחמת קביעת זמן דלא קרינן לא יגוש (לא כמש"ל דבטעות משמט) וז"פ.