מנחת חינוך · סימן תע״ז, ב׳

והנה ד"ז דיתומים א"צ פרוזבול דר"ג וכו' הוא רק ביתומים קטנים דבהם שייך ר"ג וכו' אבל להספרי דבהלואת אביהם מומעט מגזה"כ דשמוט וכו' בודאי אף ביתומים גדולים כיון דבא להם מכח ירושה אינו משמט כלל. ע"כ מבואר דהר"מ מטעם זה שמביא וס"ל דוקא ביתומים קטנים לא ס"ל כהספרי. וד' הרהמ"ח דמביא ג"כ זה צ"ע דלהספרי בלא טעם זה דר"מ ומטעם דר"ג וכו' מן התורה משמט כמש"ל וצ"ע. ועיין בב"י שנתן טעם לד' רש"י שכתב על הא דיתומים א"צ פרוזבול דמיירי מה שירשו מאביהם הא בלאו הכי אין משמט מהאי דספרי וכ' דרש"י דחה ד' הספרי מהמשנה דכותבין ליתומים על נכסי אפטרופוס דברי ר' חוצפת ומיירי אפילו אם היתומים הם המלוים ולמה לן כלל פרוזבול אי מה שירשו מאביהם בלאו הכי אינו משמט מהאי דספרי ואי בהלואת עצמם אינו משמט מהאי דר"ג וב"ד וכו' והאיך משכחת פרוזבול ביתומים ע"כ דחה רש"י ד' הספרי ומה שירשו מאביהם אינו משמט מחמת הא דר"ג וב"ד כו' והם מה שלוו בעצמם צריך פרוזבול. ולי צ"ע כשם שב"ד אביהם של יתומים מה שירשו ה"ה ממעות עצמם ג"כ הב"ד אביהם דמ"ש. על כל פנים מאי דלא עמד בכ"מ על הר"מ שהרגשנו לעיל דלא הביא הספרי סמך על מ"ש בב"י דנדחה דין זה ממשנה דילן. והשביעית משמטת כספים בסוף כשתשקע חמה בליל ר"ה במוצאי שביעית נחלט החוב והן אם לוה קודם שביעית או בשביעית עצמה גובה חובו כל השנה וכשתשקע החמה בליל ר"ה אבד החוב. ולדעת הר"מ והרבה ראשונים יכול לתבוע החוב כל השנה ואינו עובר בלא יגוש ככל השנים רק לאחר שנחלט החוב בליל מוצאי שביעית היינו בליל ר"ה אז משמט ועוברים בלאו ובעשה אם נוגש החוב. אבל דעת הרא"ש דתיכף בכניסת שמיטה אסור ליגוש החוב ועובר בלאו רק אם נותן בעצמו אצ"ל משמט אני כי עדיין אינו אפקעתא דמלכא ובליל ר"ה של מ"ש אבד החוב אבל ע"י נגישה אסור מתחלת שנת השמיטה ע' בטור וב"י. ופשוט דהתובע חוב לאחר שמיטה וגובה אותו חוץ מה שעובר על הלאוין ועשה של שביעית עובר על לאו דגזל כי הוא אפקעתא דמלכא והחוב נחלט ואינו מגיע לו כלום וצריך להחזיר לו המעות וגובים מנכסיו ואף אם אח"כ מת גובים מהיורשים כדין כל גזל וז"פ מאוד. ועיין באחרונים דמחלקים דמעות שהלוה קודם התחלת שביעית אסור ליגוש בשביעית לדעת הרא"ש אבל אם מלוה בשביעית עצמה הרא"ש מודה דיכול ליגוש בשביעית ועיין בס' אורו"ת שמפלפל ואין אני מעיין בדבריהם כי הוא אריכות ובאתי רק לכתוב בקיצור ע' בדבריהם. וע' עוד באורו"ת דדעתו אם הלוה מת ונשתייר נכסים דהמלוה גובה אין שביעית משמטת כיון דהלוה שיש עליו השיעבוד הגוף מת לא שייך לא יגוש ואין משמט אצל היורשים ע"ש ומ' מקום אני לך. וכבר כתבתי דאין אני כותב רק דיני התורה.