מנחת חינוך · סימן תע״ז, א׳

לעזוב החובות בשנת השמטה ועז"נ ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך. דיני מצוה זו מבואר בר"מ פ"ט מה' שמיטה ויובל ובטוש"ע חוה"מ סי' ס"ז. והרבה האריכו האחרונים. ואכתוב בקיצור דינים שהם מן התורה כדרכי בס"ד. מצוה זו של השמטת כספים הוא חובת הגוף ונוהג בכ"מ הן בא"י הן בחוץ לארץ. אך גזה"כ דאין שמ"כ נוהג בכ"מ אלא בזמן שהיובל נוהג ואז היה נוהג בכ"מ ומשבטלו היובלים עוד בבית ראשון משגלו מקצת ישראל דבעינן בזמן שכל יושביה עליה ובטל דין יובל מן התורה בטל גם כן דין שמ"כ אפילו בא"י רק מדרבנן וכאן בדין התורה עסקינן ודעת הרמב"ם והראשונים דבזמן ב"ש לא היה נוהג יובל ודעת ר"ת דהיה נוהג יובל בב"ש ע' סוגיא כאן בתוס' בגיטין ואין להאריך מאי דהוה הוה והאידנא אינו נוהג יובל אינו נוהג שמ"כ מה"ת. ודוקא שמיטה משמטת כספים אבל יובל אינו משמט כספים כך גזה"כ ועיין במל"מ מה שמביא בשם תו"כ וכבר הבאתי בח"ז דמבואר בש"ס דר"ה וכ"פ הר"מ כאן בפ"י דג' דברים מעכבים ביובל שלוח עבדים והחזרת השדות ותקיעת שופר ועיין בס' ט"א דכ' הא דבר"ה עבדים אינם חוזרים רק אוכלים וכו' וכן שדות עד יום הכיפורים היינו דאם נעשה ביוה"כ המצות ותקיעת שופר בכלל חייל יובל למפרע ואי לא לא חל כלל ולדידן דכל הג' דברים מעכבים ואם לא היה עבד בישראל גם כן אינו נוהג כלל יובל עיין בגמרא אם כן בליל ראש השנה של שנת הנ' דהיא סוף שמיטה לענין כספים והתחלת יובל כמבואר בערכין אם כן אם לא היה אז עבד בישראל או שהגיע יום הכפורים ולא תקעו בשופר דאינו יובל כלל אם כן אפשר לא נשמט החוב כלל כי הכתוב תלאן זה בזה כ"ז ששמיטת קרקע נוהג שמיטת כספים נוהג ובאם לאו אינו נוהג מה לי אם אין יובל נוהג מחמת שאין יושביה עליה או מטעם אחר שלא היה עבד או לא תקעו או לא הי' קרקע נמכר ואינו נוהג אם כן אינו נוהג אז שמ"כ ג"כ. ואפשר לחלק בין הנושאים מכל מקום צ"ע כיון דאינו נוהג יובל אז מאיזה טעם לא שייך שמוט וכו' אינו נוהג בכספים וצ"ע ובאתי רק לעורר. והנה התובע חוב שעברה עליו שמיטה עובר בעשה ולא תעשה וחוץ לזה הוי אפקעתא דמלכא דהחוב נפקע כמבו' בגמ' דלצ"ל במתנ' אני נותן לך כי החוב נפקע ממילא. ואף אם נותן לו ברצון הטוב אינו מועיל כי כבר נפקע וכ"מ כ"פ אם תעיין בגמ'. וא"כ אם יש לחרש שוטה וקטן מעות כגון בירושה או בשכר פעולה והלוו לא' ועבר שמיטה אף על פי שאינם בני מצות מכל מקום נחלט החוב כי הוא אפקעתא דמלכא. ומבואר בש"ס דגיטין יתומים א"צ פרוזבול דר"ג וב"ד אביהם של יתומים וע' רש"י פירש דעל חוב שירשו מאביהם קאי. והרא"ה בשם הרמב"ן מובא דבריו בר"ן כתב דקאי על הלוואת עצמן דאי בירשו מאביהן מבואר בספרי דאינו משמט מגזה"כ ומבואר בסמוך בס"ד ומבואר דדוקא בשביעית דרבנן דמהני פרוזבול אמרינן דמעות יתומים הו"ל כפרוזבול. אבל בשביעית תורה דל"מ פרוזבול או אף אם נאמר דמהני פרוזבול מחמת הפקר ב"ד ע' בסוגיא ובראשונים מכל מקום קודם תקנת פרוזבול וגם לד"ת בודאי מה שהלוו בעצמם משמט כי הוא אפקעת' דמלכא רק לענין פרוזבול הו"ל כפרוזבול אבל לד"ת בודאי משמט וז"ב. ועיין בר"מ כאן עד הלכה ט"ז מביא דינים מה דאינם משמטים מן התורה ולא הביא דין יתומים בודאי דעתו דמשמט ואח"ז התחיל דין פרוזבול כתב בהלכה כ"ד דהיתומים א"צ פרוזבול מבואר דדוקא בדין פרוזבול הדין כן אבל לד"ת משמט. והנה הר"מ אינו מביא דברי הספרי כאן היינו בירשו מאביהם וצ"ל דלא ס"ל כהספרי דר"ש הוא ופליגי רבנן עליה כמבואר בר"ן דרש"י לא ס"ל כהא דספרי אם כן אפילו בירשו מאביהם משמט מן התורה ומכ"ש בהלואת עצמם מד"ת משמט אך במקום דפרוזבול מהני אינו משמט מחמת דר"ג וב"ד אביהם של יתומים והוי כפרוזבול. ע"כ לפענ"ד ד' הרהמ"ח כאן צ"ע דכותב בדיני המצוה דינים של תורה ואינו מביא דין פרוזבול כלל ובסוף המצוה כ' דהאידנא היא דרבנן אבל כאן עסיק בדינים של תורה ומאי זה שכתב ומזה הטעם אמרו שחוב שיש ליתומים וכו' אין שביעית משמטתו דר"ג וב"ד וכו' ובאמת אם ס"ל כהספרי כרבו הרמב"ן אם כן בחוב שירשו מומעט מגזה"כ שמוט כל בעל משה ידו וכו' ולא משום דר"ג וב"ד וכו' ובהלואת עצמם דלא איתמעט בודאי משמט דהא דר"ג וכו' אינו רק במקום פרוזבול אבל לד"ת אי נסבור כהספרי בממון שירשו אינו משמט מגזה"כ ובממון עצמם משמט ואי לא ס"ל כהספרי בכ"ע משמט מן התורה רק הא דר"ג וכו' היינו לאחר תקנת פרוזבול היינו בשמיטה דרבנן לשיטת הר"מ כמבואר בדבריו בהט"ז והרהמ"ח ג"כ לא הזכיר פרוזבול נראה דסובר כהר"מ דבשמיט' מן התורה אינו מועיל פרוזבול אם כן הא דמביא הרהמ"ח הא דר"ג וכו' צריך עיון גדול לפע"ד. והנה כתבתי דהר"מ לא ס"ל ההוא דספרי דאינו מביא בד"ת רק בדין פרוזבול וכדעת רש"י דהאי דספרי ר"ש ורבנן פליגי אף דבש"ס דילן אינו מוכח בהיפך דאפשר הא דיתומים א"צ פרוזבול הוא כדעת הרמב"ן בהלואת עצמן אבל האי דספרי בהלואת אביהם ודעת רש"י דילן ג"כ כהספרי מכל מקום כיון דלא נזכר בפי' דחה הר"מ הא דספרי ועיין ברמב"ם פי"ב דנדרים דלא ס"ל כספרי בהלכה א' וכ' לחכמי לוניל כיון דלא הביא בגמרא דילן האי דספרי ר"ש ורבנן פליגי וכו' ועיין בכסף משנה שתמה ע"ז אמאי לא פסק כד' ר"ש וכאן נמי הר"מ לא פסק כספרי ולא עמד בזה וצ"ע: