מנחת חינוך · סימן תע״ג, ג׳

וראיתי בשיטה מקובצת בסוגיא שם דמביא דעות הראשונים דמע"ש שאין בו ש"פ מותר לאכלו חוץ לחומה מן התורה והא דמבואר במכות דף ך' דמע"ש של תאינה בגבולין לוקה אף דמע"ש של תאינה אינו ש"פ ע"ש מה שתירץ דהי' לו הרבה אבל אם הפריש המע"ש פמש"פ יכול לאוכלו חוץ לחומה ואין נראה כן דעת הר"מ דלא כ' חידוש זה ועיין בפסחים דף ל"ה ע"ב ודף ל"ח לענין מצה של מע"ש דאין לה היתר במושבות. ולכאורה בפמש"פ יש לה היתר במושבות וצ"ע. והנה במע"ש שאין בו ש"פ מבואר בש"ס תקנתא דחזקי' דיחלל על מעות הראשונות דל"ל תקנתא אחריני ע"ש בש"ס. ובדף נ"ג ע"ב מבואר ת"ר ואם גאל וכו' ממעשרו ולא כל מעשרו פרט למעשר שאין בו ש"פ ומבואר שם פלוגתא חד סובר אין בו ש"פ וחד סובר אין בחומשו ש"פ ופרש"י דפליגי אם תופס פדיונו דמר סבר דפמש"פ ממעט קרא דאין תופס פדיונו ומ"ס אף אם שוה ד' פרוטות פחות מעט כיון דאין בחומשו פרוטה גזה"כ הוא דאין פדיון נתפס ומבואר שם שפודין כחזקי' ע"ש. וכן מבואר בתוס' בד"ה אין בו דהקשו בשלמא למאן דסובר אין בו שייך שפיר למדרש דאין תופס פדיונו ולא דרשינן דא"צ להוסיף חומש אבל הפדיון נתפס דמסתברא לאוקמי' מיעוטא בגופו כיון דאין בו ש"פ לא חשיב למיתפס פדיונו אבל למ"ד אין בחומשו קשה דטפי הו"ל למידרש דאינו מוסיף חומש ע"ש שהניחו בקושיא. על כל פנים מבואר בדבריהם דהפלוגתא הוא אם תופס פדיונו כשיטת רש"י. והר"מ כאן פ"ה כתב וז"ל בה"ד מעשר שני שאין בחומשו ש"פ אינו מוסיף עליו חומש וכו' וכ' הכסף משנה דמבואר בגמ' הנ"ל שהבאתי ואסיקנא דאין בחומשו ש"פ והר"מ מפרש דלענין תופס חומש פליגי ולא כרש"י לענין מיתפס פדיונו ע"ש ואין ז"ל ממש. ונראה דהר"מ אין סובר כלל ד"ז ג"כ דמע"ש ששוה פחות מפרוטה אין תופס הפדיון דלא הביא כלל ואח"כ כ' דמע"ש שאין בחומשו ש"פ דיו שיאמר הוא וחומשו היינו כחזקי' אף על פי שתופס דמיו רק אינו מוסיף חומש מכל מקום כיון דלא חשוב דיו בתקנתא דחזקי' אם כן ה"ה נמי אם אין המעשר ש"פ ג"כ נתפס דמיו ומהני תקנתא דחזקיה במכש"כ מאין בחומשו. הכלל לא ראיתי בר"מ ד"ז דמעשר פמש"פ לא יתפוס הדמים וחזקי' סובר דבאין בחומשו ש"פ ג"כ מהני התקנה כמבואר בברייתא ולכאורה בסוגיא שם דמקשה לחזקי' מהברייתא דבטל ברוב נראה דכולם סוברים דפחות מש"פ אין נתפס כלל ע"ש. אך לפי המסקנא אינו מוכח דמוקי בפחות מש"פ ונכנס ע"ש וגם בהפלוגתא בברייתא דמיירי לענין חומש לדידי' ומהני ג"כ כתקנת חזקי' אבל ד"ז דפחות מש"פ לא נתפס הפדיון אינו מוכח כלל וברור דהר"מ סובר דבכ"ע מהני פדיון. ודע דזה דוקא אם המע"ש פחות מש"פ מהני פדיון להר"מ והיינו בפרוטה אבל פחות מפרוטה ל"מ כלל פדיון אפילו לפחות מש"פ כי פחות מפרוטה אינו ממון כלל וגם הו"ל אסימון וז"פ ועיין ברש"י בסוגי'. לעיל הבאתי בשם הר"מ דמע"ש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל והוא נלמד מהקדש דקיי"ל כן ע"ש בכ"מ ולא יהי' זה חמור מהקדש ועי' בב"מ דנ"ב ע"ב ברש"י בד"ה שא"א לצמצם וכו' פי' שמתוך שהוא ירא מלפחות ונמצא אוכלו בלא חילוף הוא מוסיף על דמיו וכו' ובאמת אפילו בפחות אינו עובר על האכילה דבדיעבד מחולל רק על כל פנים לכתחלה אסור לעשות כן לפדות בפחות משווי' ע"כ אינו מצמצם ולשון רש"י קצ"ע. וכבר הבאתי בח"ז דעת התוס' בתמורה דף כ"ו ובמנחות הא דהקדש שוה מנה שמחולל אף על פרוטה היינו בבעלים הפודים אבל באחר הפודה אינו מחולל וכתבתי דהר"מ אינו מחלק בכך ועי' בס' ט"א במגילה דף כ"ג ובקונטרס אבני שהם שכתב שני טעמים אחד כיון דע"י הבעלים חל ההקדש ועוד כיון דאיתא בשאלה להבעלים עצמם משא"כ באחר עי' לעיל. וגבי מע"ש נמי הדין כן לשיטת התוס' והר"מ אינו מחלק וא"צ לכפול. ומבואר כאן בר"מ פ"ד ה"כ דכופין את הבעלים לפתוח ראשון וזה חמור במעשר מבהקדש עכ"ל והוא מהתוספתא לפי גירסתו עיין בכסף משנה והנה בהקדש גם כן הדין דכופין הבעלים עי' פ"ה מה' ערכין ה"א אך כוונתו דמבואר שם דבזמן שהיובל נוהג אין כופין כיון דליכא רווחא להקדש וכאן נמי לא שייך רווחא להקדש כי רווחא לבעה"ב כמבואר בערכין ד' כ"ז ע"ב ואין ההקדש נהנה כלל ובכה"ג בהקדש אין כופין ובמע"ש כופין ובזה חמור מע"ש מהקדש ומכל מקום צע"ק. והראב"ד בהשגות כתב דהגירסא בתוספתא כופין את הבעלים וכו' ואם רוצה לחזור בו חוזר וזה חומר בהקדש מבמעשר עכ"ל. והכסף משנה כ' דהגירסא בספרים דידן כגירסת הראב"ד והר"י קורקוס כ' דאפילו אם נימא דהר"מ הי' גורס כן דיכול לחזור סובר דאתי' כמ"ד מע"ש ממון הדיוט הוא אבל לדידן דקיי"ל מ"ג הוא א"י לחזור עכ"ל והיינו כיון דהוא ממון גבוה אמירתו לגבוה וכו' ומבואר בדבריו כמו דמע"ש ממון גבוה ה"נ המעות דפודין הו"ל ממון גבוה דאי לא לא הוי לגבוה אצל המעות ועיין בצל"ח פסחים ד"ז דמסופק אי מעות מע"ש ממון גבוה ע"ש וכאן דעת מהרי"ק דגם מעות מע"ש הו"ל מ"ג. וע' צל"ח שם שגם דעתו נוטה דהוי מ"ג ומובא בחיבור זה. אך צ"ע אי שייך אמירה לגבוה גבי מעות מעשר אם כן האיך פסק הר"מ בפ"ה כאן הל' ו' דהפודה מע"ש ביותר מדמיו לא נתפס התוס' למעשר ואמאי להוי כהקדש דאף ביותר מדמיו נתפס עי' בר"מ פ"ז ה' ערכין ה' י"א ודינים הללו צריכים אריכות לברר ובאתי רק לעורר.