מנחת חינוך · סימן תע״ג, ד׳

והפודה מע"ש שלו או נפל לו בירושה בין שניתן לו בטבלו ה"ז מוסיף עליו חומש היינו שוה ד' בחמשה שנא' ואם גאל יגאל וכו' כן לשון הרמב"ם ובפ"ד דמע"ש מבואר זה דהפודה מע"ש שלו או שניתן לו במתנה מוסיף חומש ויורש לא נזכר ובת"כ נזכר יורשים כן כ' הכסף משנה. והנה מ"ש דניתן לו בטבלו זה מבואר בקידושין דנ"ד דלר"מ דאמר מע"ש ממון גבוה לא משכחת במתנה דלהוי שלו כי לא קנה כלל רק אם ניתן לו בטבלו קנה דמתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמי והר"מ פסק כן ומה שקשה דהר"מ פוסק בכמה מקומות דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין עמד ע"ז הכסף משנה פ"ג כאן הי"ז וכבר האריכו האחרונים. ועיין בכסף משנה מה שתירץ בשם הר"י קורקס. ולכאו' קשה אם כן ירושה נמי כיון דממון גבוה האיך מוריש אותו ליורשיו ובר"מ נראה דוקא במתנה צ"ל שניתן לו בטבלו ולא בירושה וע"ש והו"ל ג"כ לומר בירושה דנפל לו בטבלו וצ"ל כיון דיורש איתרבי בת"כ וע"כ נתרבה בכה"ג בנפל לו מע"ש דאי בטבלו א"צ ריבוי כמו מתנה דליכא ריבוי מכל מקום בטבלו הו"ל שלו וע"כ נתרבי בכ"ע ולא נוכל למילף מתנה מירושה דירושה ממילא ע"כ נתרבי ולא מתנה וכן גבי פדיון הקדש מבואר בר"מ פ"ה מה"ע דהוא או יורש מוסיף חומש אע"ג דהקדש בדה"ב ודאי ממון גבוה הוא מכל מקום מחמת הריבוי בה"ב והקדש נלמד ממעשר ע"ש בכ"מ ומע"ש נתרבה בת"כ דכתיב אם גאל יגאל לרבות היורש ות"כ הזה מובא בש"ס דילן בזבחים ד"ו והכסף משנה שם בה"ע מרשי' שהוא בזבחים דף הנ"ל. ודוקא איש אבל אשה הפודית מעשר שלה אינה מוספת חומש דכך גזה"כ איש ממעשרו ולא אשה והוא בקידושין דף כ"ד לפי גירסת ר"ת ע"ש. והנה מבואר בש"ס דב"מ ופוסק הר"מ דחומש אינו מעכב ונתחלל אף בלא חומש רק מדרבנן לא יאכל שמא יפשע וכו' אם כן החומש הוא רק למצוה. אם כן אני מסופק טומטום ואנדרוגינוס דהוי ספק אשה אם חייבים בחומש אי הוי ספק דאורייתא וצריכים ליתן מספק או אפשר הוי ספק ממון ולקולא אף שהם בעצמם יאכלו החומש ג"כ מכל מקום חל קדושה עליהם לאוכלה בירושלים דוקא וגם הו"ל ממון גבוה כמ"ש לעיל דגם מעות מע"ש הו"ל מ"ג אם כן יוצא המעות שלו לרשות אחר היינו רשות גבוה הו"ל ככל ספק ממון ולקולא ועיין בנדרים גבי יש יד לצדקה בר"נ. וע' ש"ך יו"ד סי' רנ"ט והדברים עתיקים ועיין בר"מ פ"ז מה"ע ה' ו' גבי המפריש אשם וכו' דהוא איבעי' כתב דהוא ספק אם מוסיף חומש ובר"מ בחלק ד' גבי ד"מ כ' הרבה פעמים דיני איבעי' דלא איפשטא וכ' דאין מוציאין מידו ואם תפס לא מפקינן מיניה כדרכו וכאן גבי הקדש כ' סתם ה"ז ספק ולא נתבאר אם צריך ליתן דהו"ל ספק מצוה או לא דהו"ל ספק ממון וגם לענין תפיסה אפשר בהקדש מהני תפיסת הגזבר דהו"ל להקדש אבל במע"ש צ"ע מי הוא התופס ועי' היטב בכל המקומות דהו"ל ספק מצוה בממון ותלמוד לכאן. ומע"ש שאין בחומשו ש"פ אינו מוסיף חומש כ"ה דעת הר"מ וכבר כתבתי דעת רש"י ותוס' דאין נתפס הפדיון כלל עי' לעיל. ונראה פשוט דאם פדה ולא נתן החומש יורדים לנכסיו כיון דנתחייב בחומש עי' בפ"ז מה"ע בר"מ מהש"ס דהגזברין תובעים אותו וכו' והרי הוא ככל חיוב והוא מצוה הכתובה בתורה ה"ה כאן. ואפילו מתו הבעלים מחויבים היורשין ליתן החומש דהוא מלוה ככל החובות וז"פ. אך בספק כגון טומטום וכו' נהי דהוא צריך ליתן משום ספק מצוה רק היורשים אם צריכים ליתן עי' ביו"ד סי' רנ"ט. והנה נשים פטורים מחומש מגזה"כ. ויש לספק בעבדים אם שוים לנשים וכגון שיש להם מע"ש ומעות ע"מ שאין לרבו רשות בהם אם מוסיפים חומש ועיין במל"מ פ"י מה' מלכים באריכות אם כלל דעבדים שוים לנשים היא במצות עשה שהזמן גמרא דוקא ולא אם איתמעטו נשים מגזה"כ ע"ש באריכות ומובא בח"ז כ"פ ובאתי רק לעורר. והנה חרש שוטה וקטן בודאי אין במעשיהם כלום והאיך חל קדושה על המעות ואין מעשיהם כלום דאין דיבורם כלל רק קטן מובא בתוס' קדושין דף כ"ד דמבואר בת"כ דאין קטן פודה דאיתמעט מאיש ולא קטן והתוס' בגיטין דס"ה מביאין ג"כ התו"כ הנ"ל ועוד ראיות דאין פדיית קטן כלום ע"ש שכתבו דקטן שהגיע לעונת נדרים כיון דתרומתו תרומה ה"ה פדיונו גם כן מהני אם כן במופלא סמוך לאיש אי מן התורה תרומתו תרומה כדעת הר"מ פדיונו פדיון. ולדעת הראב"ד בנזירות דמופלא הוא מדרבנן בודאי אין פדיונו מועיל כי לא נתחלל מן התורה והאיך יכולים חכמינו זכרונם לברכה לעקור דבר מן התורה בקו"ע לאכול המעשר חוץ לירושלים וז"פ. וצ"ע לדעת התוס' דהת"כ ממעט קודם שהוא מופלא דאם הוא מופלא באמת פדיונו מועיל ול"ל מיעוט קודם שהוא מופלא כיון דאין ההקדש חל על המעות כיון דהוא קטן אם כן בלאו הכי המעשר אינו מתחלל ואין הת"כ בידי לא אוכל לפלפל בו. והר"מ כ' כאן פ"ה ה"ט נתן לשפחתו העברי' וכו' בעציץ שאינו נקוב דרבנן דבריו קיימי' וכו' ואין הקטן זוכה לאחרים וכו' משמע דבשל עצמו פודה ולא כ' דדוקא בהגיע לעו"נ דבלא הגיע אין הפדיון כלום ואפשר דדבר פשוט הוא דבלא הגיע לעונת נדרים אינו כלום כמ"ש הר"מ כ"פ בה"נ ובתרומות ועוד מקומות ע"כ לא חשש לכתוב כאן. ודוקא בפודה מע"ש שלו מוסיף חומש אבל הפודה מע"ש של אחרים אינו מוסיף חומש. ומערים אדם על מע"ש ע' דינים אלו בר"מ ויש עוד הרבה דינים ולפרט הדינים צריך חיבור מיוחד על כל מצוה ובאתי רק לרמוז ולעורר ועיין בסוגיא דגיטין דף ס"ח ולענין לפדות מע"ש בלא דעת חבירו ע' בב"ק בסוגיא דצנועין ובתוס' שם והדברים ארוכים ואכמ"ל. ופשוט דאם פדה מע"ש אם רוצה יכול לשאול על הפדיון כיון דקדוש בקדושת פיו כמו תו"מ והקדש וגם לא עדיף מהבא מכחו דמע"ש בעצמו יכול לשאול מכ"ש מעות הפדיון וז"פ. וקטן שפדה ולא נתן חומש דאינו מעכב רק מצוה אפשר דאף בגדלותו אין עליו חוב כלל. או אפשר נתחייב רק דאין אנו יכולים לכופו בקטנותו אבל חוב עליו וצריך ליתן בגדלותו וכן בהקדש האיך הדין וצ"ע. וג"כ פשוט מי שלא נתחייב בחומש כגון של אחרים או אשה אף שנותן החומש אינו נתפס כלל והו"ל כמו שמתפיס יותר על דמיו דאינו קודש כמ"ש בשם הר"מ ולא כתבתי במצוה זו אפילו כטפה מן הים רק רמזתי קצת. לעיל הבאתי בשם הצל"ח דמסופק דאפשר מעות מעשר אינו ממון גבוה וכ' דנראה קצת כן מדברי הר"מ פ"ג ע"ש ועי' בר"מ פ"ז הי"ט כ' המתפיס מעות מעשר לשלמים לא קנו שלמים שקדושת שלמים אינו חל על המעות דהוי מ"ג והוא בש"ס מנחות ע"ש מבואר להדיא דגם מעות מעשר הוי מ"ג וע"ל במצוה רמ"ח. והחומש צריכים ג"כ ליתן בכסף צורה כקרן עיין בר"מ פ"ד. וד"ז ומה שהבאתי בשם הר"מ מהש"ס דמנחות דקדושת שלמים אינו חל על קדושת מעשר דהוי מ"ג עיין בר"מ פ"ג ה' כ"ה כ' וז"ל המקדיש מע"ש שלו לבדה"ב פודה וכו' ע"מ ליתן להקדש את שלו ולמע"ש את שלו והוא מהתוספתא ע' בכ"מ. ולכאורה האיך חל ההקדש על מ"ג אך בערכין דף כ"ח ובתמורה דף ל"ב דקדושת בדה"ב חל על קדושת מזבח בהקדש עילוי ועיין בר"מ פ"ו מה"ע וצ"ע רב בסוגיא הנ"ל האיך חלות הקדושה וגם בענין הפדי' כה"ג האיך הוא ולא עיינתי בזה ומכל מקום אני לך ולא יכולתי כעת לע' בזה ד' ית' יגמור עלי לשנות פ"ז לברר הדברים: