מנחת חינוך · סימן תע״ג, ב׳

והמע"ש שמוליכו לירושלים ניתן לאכילה ושתי' וסיכה ואוכל דבר שדרכו לאכול וכו' וסך בדבר שדרכו לסוך ולא יסוך יין רק שמן ולא יסוך ע"ג מכה כי לא ניתן לרפואה עי' ברמב"ם פ"ג ויבואר עוד בעזהי"ת באריכות בפ' כי תבא כי שם מקומו. ומבואר בתורה שאם ירחק ממנו המקום יכול לפדות המע"ש ויוצא המע"ש לחולין והדמים נתפס בקדושה ומוליך לירושלים ומוציאו שם כמבואר במסכת מע"ש ובר"מ כאן באריכות. ויכול לפדות אפילו פסיעה אחת סמוך לחומה. ואילן העומד בפנים ונופו נוטה לחוץ או להיפך או בתים שחללן לפנים ופתחיהן לחוץ או להיפך הן לענין אכילה הן לענין פדיי' עיין בר"מ כאן פ"ב ובכ"מ. והחלונות ועובי החומה כלפנים ועי' בכ"מ הקשה הא בפסחים מבואר דוקא בבר שורא דגגים ועליות לא נתקדשו וצריך אריכות גדול ועי' לעיל בפ' נשא כתבתי קצת ולהאריך בפרטי המצוה צריך חיבור מיוחד. ודוקא קודם שנכנס לפנים מחומת ירושלים אבל לפנים מחומת ירושלים אינה נפדית מן התורה כי ירחק וגו' כתיב ולא בירושלים דדוקא בריחוק מקום ולא בקירוב מקום היינו בירושלים. והוא בחוץ ומשאו בפנים או להיפך עיין ר"מ והבאתי לעיל במצוה תמ"ב ע"ש ואפילו בזה"ז דאין חומה מכל מקום דעת הר"מ דקידשה לע"ל אין פודין בירושלים אף דאין אוכלים אין פודין ג"כ דבירושלים אין פודין. והנה אם הכניס מע"ש לירושלים בזה"ז דאינו נאכל ואינו נפדה מניחין אותו עד שירקבו כן מבואר בר"מ ובטור ודין זה דאין פודין בירושלים מן התורה מבואר בפסחים דף ע"ה ובב"מ דף נ"ג. ולכאורה לשיטת הראב"ד פ"ו מה' בית הבחירה דהשיג על הרמב"ם דהרמב"ם כ' דאוכלים מע"ש אף על פי שאין חומה מכמה משניות דמבואר דאם אין מקדש ירקבו ומנפיל מחיצות בפ' הזהב והמל"מ תירץ דאינו נאכל לפי שאין מזבח וקשה ולהראב"ד דסובר דקדושת מחיצות נתבטל' ג"כ ולא קידשה לע"ל מי ניחא המשניות דאם אין מקדש ירקבו ולמה לא יפדה כיון דבטלה הקדושה מהני פדיון ונפיל מחיצות שפיר דבעת שהי' בפנים היו מחיצות אם כן קלטו המחיצות אבל אין מקדש להראב"ד דמיירי בזה"ז ולא קידשה לע"ל למה ירקבו ולא יפדה. ואפשר לדעת הראב"ד נוכל לדחוק דאם אין מקדש היינו דהמעשר הי' שם בעת המקדש ע"כ ירקב אבל לדעת הר"מ בכ"ע נאכל ומכל מקום צ"ע וע' תוס' זבחים דף ס' ובאתי רק לעורר. ודוקא בירושלים אינו נפדה מן התורה אבל אם נכנס לירושלים ויצא או אפשר אף להוציא לכתחלה ולפדותו חוץ לירושלים שפיר דמי מן התורה אך מדרבנן אין לו פדיון כיון שקלטוהו המחיצות וכ"ה בש"ס בב"מ ומכות ובסנהדרין דמחיצה לקלוט הוא רק מדרבנן וכן אסור להוציא המע"ש כיון שקלטוהו המחיצות וכן מבואר בר"מ והוא אריכות ואין כאן מקומו. והא דאינו נפדה בירושלים מן התורה במע"ש טהור אבל אם נטמא דאינו ראוי לאכילה בירושלים נפדה אף בירושלים וילפינן בש"ס מקרא כי לא תוכל שאתו וגו' ושאת היינו אכילה ומבואר במשניות פ"ג דמע"ש ובר"מ כאן פ"ב דאפילו נטמא בטומאה דרבנן ומה"ת טהור מכל מקום נפדה אף בירושלים אף דמה"ת אינו נפדה בירושלים וצ"ל כיון דהתורה כתבה אם לא תוכל שאתו היינו לאכול נפדה אם כן אף אם מדרבנן אין נאכל נפדה כיון דלאו בר אכילה הוא והדברים עתיקים בענין זה ועיין במל"מ פ"ז מה' תרומות. ולכאורה בזה"ז למה ירקבו כיון דאין ראוי לאכילה שאין שם מזבח יהיה מהני פדיון כמו נטמא אך אפשר מהרה יבנה המקדש ויהיו ראוין משא"כ נטמאו לא יהיו ראוין בשום פעם והדברים ארוכים. וכבר הבאתי לעיל בשם הצל"ח דמחדש אפשר הא דמחיצה לקלוט הוא רק מדרבנן דווקא בכל מע"ש שהי' לו פדיון ונכנס לפנים הוא רק מדרבנן אבל בפירות הגדלין בירושלים דלא הי' להם בשום פעם פדיון אפשר הוא מן התורה אף דהוציאן אין להם פדיון מה"ת. ואם כי הוא מביא ראיה שאין חילוק אינו מוכרח ויש לחקור בדבר והוא בס"פ כ"ש בפסחים בסוגיא שם. והפודה מע"ש חוץ לירושלים אם רוצה פודה בדמים וצריך דוקא מטבע שיש עליו צורה ואם פדה באסימון אינו פדיון כלל. ואם רוצה לפדות על פירות אחרות כיון שהם אוכל יכול לפדות בפירות ודוקא ממין על מינו ומן היפה אבל מין על שא"מ אין מחללין לכתחלה וכן מן הרע ובדיעבד מחולל כ"ה דעת הרמב"ם. ודעת הראב"ד דפירות מע"ש היינו פרי הראשון אינו מתחלל רק על כסף שיש בו צורה ולא ע"ג פירות ואינו פדוי כלל ועיין בכסף משנה ועיין בפ' לולב הגזול בסוגיא שם בקונטרס כפות תמרים מה שמפלפל בד' הכסף משנה וגם מה שמבואר בד' הראב"ד דאם פדה על פירות נהי דהראשונים א"י לחולין מכל מקום הפירות השניות נתפסו ג"כ ונאכלין בירושלים ג"כ ע"ש שהקשה עליו מנ"ל זה כיון דלא חל הפדיון לשיטתו הראשונים צריכים לעלות לירושלים והשניות הם חולין גמורים יע"ש וצ"ע והם ענינים עמוקים ובאתי רק לרמוז. ואם פדה המעשר ונתפס הקדושה בדמי המעשר ואם רוצה לפדות המעות א"צ כסף צורה ונפדית בכ"ד אך יש הרבה דברים מה שאין פודין לכתחלה ובדיעבד מחולל ועיין בר"מ כאן ובמשניות דמע"ש ובפרק הזהב. [לעיל כתבתי בירושלים אין פודין מן התורה מע"ש זה דוקא מע"ש אבל מעות מע"ש פודין אף בירושלים והוא במשנה בפ"ג דמע"ש ובר"מ פ"ח כאן]. ולכתחלה צריך לפדות המע"ש בשווי כשער הזול כמו שהחנוני לוקח ולא כמו שהוא מוכר וכו' ובדיעבד אם פדה שוה מנה בפרוטה ה"ז פדוי כמו הקדש כן מבואר בר"מ מהש"ס. מיהו בתוס' ישנים יומא ד' ט' ד"ה לא טרחינהו מסקו דאין פדוי בפחות משו"פ ע"ש בדבריהם. [ועי' בתוס' ר"ה דף ל"א ע"ב בד"ה וביקש וכו' ובתוס' בב"מ דף נ"ד ד"ה א"ר כו'] ומבואר בב"מ דף נ"ב ע"ב דמע"ש שאין בו ש"פ אינו תופס פדיונו אפילו אם פודה בפרוטה ויש לו תקנה כחזקיה דמחלל על מעות פדיון מכבר ע"ש בסוגיא ונראה דכ"ז דאינו פודה בתקנה הנ"ל בוודאי אסור לאוכלו חוץ לירושלים וחיוב עליו להוליכו לירושלים רק דהפדיון לא מהני רק כתקנת חזקי' דיליף מקרא ע"ש לענין פדיון אבל בוודאי כל דין מע"ש יש עליו אפילו פחות מש"פ. וכן אם נכנס לירושלים ויצא ואכל חוץ לחומה אם יש כזית חייב מלקות אף שאין בו ש"פ עיין בר"מ כאן פ"ב דכתב האוכל כזית וכו' נראה אף שאין בו ש"פ ורק פדיון לא מהני.