מנחת חינוך · סימן תע״ג, א׳

להוציא מעשר שני מן התבואה בד' שני השמטה וכו' וע"ז נאמר עשר תעשר וכו'. מבואר ברמב"ם בהלכות מע"ש ובטור וש"ע יו"ד סי' של"א והנה ד' שנים הללו הם שנה א' וב' לשמיטה ומדלגין השנה הג' ואח"כ שנה ד' וה' אותן ד' שנים מפרישים לאחר מע"ר מע"ש ובשנה השלישית וששית אין מפרישין מע"ש רק מע"ע כמבואר אח"ז בס"ד ומבואר ברמב"ם ובש"ע וברוב הפוסקים דכל שחייב במע"ר חייב בשני וכל שפטור וכו' וכן אותם שאינם תורמים אין מעשרין עי' באריכות בר"מ בהלכות תרומות ובהלכות מעשרות ועי' במל"מ כאן בפ"א מביא בשם הסמ"ג דכל המינים חייב במע"ש מן התורה ואפילו ירקות וע"ש שתמה עליו שכל הראשונים לא חלקו בין מע"ש לשאר מעשרות וכל שפטור בשאר מעשרות פטור ממע"ש ג"כ כי שוים הם ע"ש. והנה אין מעשרין מחדש על הישן ולא להיפך ואיזה חדש וכו' היינו משנה לשנה וכן מתחדשת השנה לענין מע"ש ומ"ע ואימתי התחלת השנה לדעת הר"מ דכל פרי האילן חייב במעשרות ד"ת התבואה וכו' ר"ה תשרי היינו אם באו לעונת המעשרות קודם ר"ה מתעשרין לשעבר ואם הגיעו לעונת המעשרות אחר ר"ה מתעשר להבא וכן אין מעשרין מזה ע"ז דהו"ל משנה לשנה. ואימתי עונת המעשרות לכל מין עיין בר"מ פ"ב מהלכו' מעשר. ופירות האילן ר"ה שלהם הו"ל ט"ו שבט ואם באו לעונת המעשרות קודם ט"ו בשבט הו"ל שנה שעברה ולאחר ט"ו בשבט הו"ל שנה חדשה ולהר"מ מאי דמבואר בש"ס אילן בתר חנטה היינו עונת המעשרות דחנטה הו"ל עונת המעשרות ועי' סוגיא דר"ה מדף י"ב ואילך ובתוס' שם וספ"י וט"א באריכות ולברר צריך חיבור מיוחד ואין כאן מקומו ובאתי בקיצור להביא שיטת הרמב"ם. ואתרוג ר"ה שלו ג"כ ט"ו שבט אך אין הולכין בתר חנטה רק בתר לקיטה דאם לוקט קודם ט"ו שבט מתעשר לשעבר ובט"ו שבט אם לוקט מתעשר לשנה הבאה וכן לענין מעשר משנה על שנה הוא בתר לקיטה ור"ה הו"ל ט"ו שבט. והנה דעת הרהמ"ח כסברת רוב הראשונים דאין חייב מן התורה במעשרות רק דגן תירוש ויצהר והבאתי כ"פ והשיעור שלהם מבואר הבאת שליש ור"ה תשרי ע' בסוגיא דר"ה ואין כאן מקומו. ומ"ש הרהמ"ח דמצוה זו נוהג בזמן שישראל שרוין וכו' עי' בפרשת קרח מצוה שצ"ה ובפ' שופטים מבואר דדעתו נוטה לדעת הר"מ דתו"מ אף בימי עזרא דהי' א"י בבנינה אינו נוהג מן התורה כיון דלא הי' ביאת כולם רק בב"ר ובבנין שלישי תובב"א וצ"ל דגם כאן כוונתו כן וקיצר וסמך על מ"ש במקומות אלו. והמעשר הזה אינו נאכל חוץ לירושלים ומוליכין אותו לירושלים ושם אוכלין אותו הבעלים וכ"א. וכבר בארנו לעיל דהאוכל מע"ש חוץ לירושלים בעוד שלא נכנס בירושלים עובר בעשה שנא' ואכלת שם וגו' עי' לעיל ובזה"ז אף דקדושת ירושלים והמקדש לא בטלה עי' בר"מ פ"ו מהלכות בית הבחירה מכל מקום אין אוכלים בירושלים מע"ש כיון שאין שם בית וכן אפילו ביש בית רק המזבח נפגם בענין שאין ראוי אין אוכלין בירושלים מע"ש דגזה"כ הוא דנלמד מבכור עי' זבחים דף ס' ובש"ס מכות דף י"ט וכן פסקו הרמב"ם והטור והש"ע סי' של"א ע' במל"מ פ"ו מה' ביהב"ח. ומבואר בר"מ שם דאף שאין חומה בירושלים מכל מקום נאכל מע"ש כיון דקידשה לע"ל ועיי' בהראב"ד שהשיג עליו מש"ס דב"מ דף נ"ג דמבואר שם דנפיל מחיצות אין אוכלים מע"ש ועי' בספר ש"מ הקשה זה בגמרא ותירץ דהש"ס קאי אליבא מאן דס"ל לא קידשה לע"ל אך הרמב"ם פ"ו מהלכות מע"ש מביא ד"ז דנפיל מחיצות וצ"ע. והמל"מ כתב דהמעיין ברמב"ם פ"ו מהלכות מע"ש יתיישב קושית הראב"ד בד"ז דנפיל מחיצות ורמיזותיו איני מכיר.