עוד אדרוש דהנה ברוב נדחין גומרי' ב"ד הדין לאבד ממונם ג"כ ע"י העדות אם כן אם יזומו העדים לא יצטרכו לשלם הממון דחייבים מיתה ופוטר מתשלומין והוי מיתה ותשלומין כאחד אם כן הו"ל עדות שאאי"ל. אך באמת כיון דזה תלוי בזה אם כן ממילא נאסר ממונם א"צ עדות שיכול להזימה ע' בסנהדרין ד"ט ע"ב גבי הביא הבעל וכו' והביא האב עדים והוזמו נהרגין ואין משלמין ממון וכו' ע"ש וה"נ דכוותיה ואין להאריך תן לחכם וכו'. ונראה דאם באו הרבה כתי עדים דכמה כיתות העידו על אנשים הרבה אך לא היה עדיין רוב וגמרו הב"ד דינן לסקילה ואח"כ באו עדים על עוד אנשים השלימו לרוב אם כן הב"ד חוזרים מגמ"ד הראשון ודנין וגומרים דינם בסייף אם כן אם הוזמו עדים האחרונים שנגמר דינם לסייף עי"ז העדים חייבי' סייף מכאשר זמם והעדים המוקדמים שלא הוזמו אני מסופק אם די בגמר דין הראשון שגמרו דינם לסקילה וסוקלים אותם ע"י גמ"ד הראשון אותן האנשים שהעידו עליהם או אפשר כיון דחזרו מגמ"ד מסקילה לסייף בטל הגמ"ד הראשון וצריכים עתה לגמור הדין מחדש על סקילה. ונ"מ אם קודם שנגמר מחדש הוזמו עדים הראשונים גם כן קי"ל דאין עדים זוממים נהרגין עד שיגמור הדין אם נאמר כיון דהוזמו האחרונים אגמי"ל וגמ"ד הראשון חזר וניעור אם כן אם הוזמו הראשונים נהרגין הניזומים לאחר גמ"ד או אפשר דצריכים הב"ד לגמור דינם מחדש אם כן אם הוזמו קודם הגמ"ד מחדש אינן נהרגין דהו"ל הוזמו קודם גמ"ד דהגמ"ד הראשון נתבטל ע"י גמ"ד השני שהיה בסייף ואינו חוזר וניעור וצריך לגמור הדין מחדש וכ"ז שלא נגמר הדין מחדש לא הוי גמ"ד ואין העדים נהרגים וצ"ע ובאתי רק לעורר. ונר' דכאן בעידי עהנ"ד דבאים על עסקי נפשות וממון וכן כיוצא בזה כגון עידי נערה המאורסה דבאין ג"כ להפסידה כתובה ע' בסנהדרין ד"ט ואם הוזמו אין משלמין דכדי רשעתו וכו' אם לא הוזמו העדים עד שנהרגו הנידונין ואח"כ הוזמו דאין העדים נהרגין דכאשר זמם ולא כאשר עשה ובממון דעת הר"מ והרבה ראשונים דדיינין כאשר עשה ג"כ צריכים העדים לשלם הממון ליורשים דליכא חיוב מיתה ולא שייך גבי ח"מ שוגגים דהב"ד אין פוסקים עליהם דין מיתה כלל רק חייבים ממון מכאשר זמם והו"ל ממון לחוד. אך יש לחקור אף דאין העדים חייבים מכאשר עשה אפשר חייבים מלקות מכל מקום מוהצדיקו וכו' ע' במכות ד"ב ע"ב ומלקות פוטר מתשלומין אף דקיימא לן עדים זוממין ממונא משלמים בפי' ריבתה התורה וכו' אפשר דמלקות פוטר והוא אריכות ואין כאן מקומו להאריך ובאתי רק לעורר ולהזכיר. או [מ"ל] שלא שרפו עוד השלל דהו"ל כאשר זמם או אפשר כיון דמחייבינן העדים זוממים על עדותן ואז לא היו צריכים לשלם אם הוזמו קודם ג"כ עתה אינן חייבים ואין כאן מקומו ובאתי רק להזכיר.
מנחת חינוך · סימן תס״ד, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
