מנחת חינוך · סימן תס״ד, ו׳

והנה כיצד עושין עיר הנדחת מבואר בר"מ כאן דב"ד הגדול שולחין וחוקרין וכו' עד שידעו בראיה ברורה שהודחה העיר רובה או כולה שולחים להם שני ת"ח להזהירם וכו' אם עשו תשובה מוטב ועיין בראב"ד דהשיג מאי מועיל תשובה למחויבים מב"ד ועיין באחרונים דדעת הר"מ ששולחים ת"ח להזהירם ולהתרות בהם ואם חזרו ממילא מה שעבדו קודם אין חייבים דלא הי' התראה ועתה מתרים בהם. ע' בס' יסל"מ דמפלפל אי צריכים התראה גמורה ככל ח"מ ודעתו דצריכים התראה גמורה ועיין בכסף משנה מהיכן יצא לרבינו ד"ז. ואם עמדו במרדן מרבין להם ב"ד ודנין אותם כל מי שבאו עליו שני עדים שעבד עכו"ם אחר שהתרו בו מפרישין אותו נמצאו העובדים מועט סוקלין אותם והעיר ניצלת נמצאו העוברים רובה מעלין אותם לב"ד הגדול וגומרים שם דינם ודנין אותם כעהנ"ד וכו'. והנה ד"ז דמרבין ב"ד הוא כרשב"ל בגמרא ולא כר"י עיין בכסף משנה שהאריך בזה ודברי הש"ס ג"כ צ"ע אך להאריך בכל פרט צריך לכל מצוה חיבור מיוחד ובאתי רק לעורר. והנה מה שצריך להעלותן לב"ד הגדול היינו דדין עהנ"ד אינו רק בב"ד הגדול כמבואר במשנה בסנהדרין משנה א' וכאן ובר"מ כאן ובהלכות סנהדרין. והנה ידוע דב"ד הגדול לא הוי אלא בירושלים בלשכת הגזית ואם ע"א סנהדרין דנין והם אינם בלשכת הגזית אין להם דין סנהדרין גדולה רק סנהדרין קטנה לענין דיכולים לדון ד"נ וכל הנחשבים בר"מ פ"ה מהלכות סנהדרין דצריכים ב"ד הגדול היינו שנידונין בב"ד הגדול בלשכת הגזית וכן כאן מבואר בש"ס ובר"מ דמעלין לב"ד הגדול וז"פ למי שלומד ה' סנהדרין. והנה בש"ס ובר"מ כאן מבואר דהב"ד דכאן בהעיר מקבלין עדות ועיין בש"ס דמעיינין בדינן ומסקין לב"ד הגדול והעדים א"י לחזור ולהגיד בב"ד הגדול כלל דאל"ה אין כאן קבלת עדות כלל רק באמת הקבלת עדות הוא בב"ד שבעיר רק לגמ"ד גזה"כ שצריך להיות בב"ד הגדול שבלשכת הגזית ומזה מבואר כדעת הר"מ וכן נראה כאן מהש"ס כדעת הגאון מובא ברמב"ן בפ' שופטים ומובא בח"ז דדעתו דעדות ד"נ אף שד"נ צריכים סנהדרין של כ"ג מכל מקום קבלת העדות אף בד"נ סגי בב"ד של ג' והרמב"ן השיג כיון שד"נ בכ"ג ה"ה ק"ע של ד"נ צריכים ג"כ כ"ג ואי כדברי הרמב"ן דק"ע שוה להדין אם כן בדברים הנצרכים סנהדרין של ע"א הגזה"כ הוא כמו כ"ג בשאר ד"נ היה צריך קבלת העדות ג"כ בע"א וכאן צריך ע"א ומכל מקום מבואר דקבלת העדות א"צ ב"ד הגדול אלא ע"כ דק"ע אינו תלוי בהדין אם כן סגי הק"ע בג' ג"כ כיון דהם ב"ד. ואין סברא כלל לחלק דב"ד של ג' אין דנין כלל ד"נ אבל כ"ג דדנין ד"נ יכולין לקבל כיון דהוא ד"נ מכל מקום כיון דגזה"כ הוא דכאן בעינן ב"ד הגדול הי' צריכים לקבלת העדות ג"כ ע"א אלא ע"כ כדברי הגאון דק"ע אינו שוה לדין ודי תמיד בב"ד של ג' ומש"ס דכאן ראיה ברורה בעזה"י לדעת הגאון. ובספ"י במכות דעתו ג"כ כדעת הגאון ולא הביא ראיה ומכאן בעזרה"י ראיה ולא טעה הגאון בדינו כאשר כתב עליו הרמב"ן ובאתי רק לעורר. והנה בנמצא רוב דמעלין אותם לב"ד הגדול גומרים דינם שם והורגים כל העובדים בסייף וגם הנשים והטף של העובדים הורגים בסייף אף על פי שהנשים לא עבדו וגם הטף אינן בני עונשין בכ"מ מכל מקום כאן גזה"כ כ"ה לדעת הר"מ וכבר תמהו עליה חכמי דורות מנלן דנשים וטף נהרגין ועיין במגדול עוז באריכות מה שהשיבו חכמי לינול ועיין בס' יסל"מ ומביא שם דברי הרמב"ן על התורה דכתב ג"כ דנשים נהרגין וגם הטף ועיין בס' יסל"מ דפלפל באריכות דהר"מ פוסק כר"א וחולק שם על הפר"ח ע"ש באריכות. הכלל דהר"ם וגם הרמב"ן דעתם דנשים ג"כ נהרגין ולענין טף מביא פלוגתא הספרי והתוספתא ע"ש ובס' הנ"ל באריכות. והנה טף הם כל שלא באו לכלל גדלות ונשים לא נתבאר אפשר דדוקא נשואות להם ולא ארוסות ולא בארו לנו וצריך לימוד. והורגין כל נפש חי שבעיר לפי חרב והשלל שאין בה רוח חיים שורפין באש ויבואר עוד לפנינו בס"ד. והנה לדעת הר"מ דהורגין נשים וטף צריך לעיין דהנה מבואר במכות דף ב' דעדים ב"ג וב"ח אין אומרים יעשה זה ב"ג וכו' ואמרי' בגמ' דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם ולא לזרעו ואם נעשה לו כאשר זמם נפסל זרעו גם כן ומקשינן ונפסל לו ולא לזרעו ומתרץ בעינן כאשר זמם לעשות וליכא ועיין בתוס' שם בד"ה בעינן כאשר וכו' וה"ה דדרשינן לו ולא לאשתו והתוס' בדיבור המתחיל מעידין הקשו אם כן איך יעשה ב"ג עפ"י הא הוי עדות שאאי"ל דהעדים לא יעשו ב"ג ותירצו כיון דלוקין שפיר נתקיים דין הזמה ודוקא בלאו אבל בזממו להרוג את הנפש לא הוי יכול להזימה מחמת המלקות ע"ש. ועוד תרצו דגבי עדות ב"ג לא בעינן כלל שיכול להזימה דמהיכי נפקא לן דבעינן יכול להזימה מכאשר זמם וע"ז לא קאי כאשר זמם דלא משכחת לה בשום צד וכו' אם כן כאן אם העדים העידו על הרוב או אותם עדים שמעידים על אותן אנשים שמשלימים לרוב וע"י נגמר הדין דהורגין הנשים והטף של כל העובדים אם כן אם יזימו אותם בודאי לא נהרוג הנשים והטף של הזוממים דועשיתם לו ולא לאשתו ולזרעו וא"כ ממילא לא יהרגו הזוממים ג"כ דבעינן כאשר זמם וליכא אם כן הדר הו"ל עדות שאאי"ל וכאן לא שייך כיון דלוקין הא זממו להרוג נפשות אם כן עהנ"ד האיך משכחת לה הא הוי עדות שאאי"ל. ולתירוץ השני של התוס' דכאשר זמם לא קאי על ב"ג דלא משכחת לה בשום צד אבל בנערה המאורסה בסנהדרין ד"מ משכחת לה בהתרו אם כן בלא התרו אינה נהרגת הנערה דהו"ל עדות שאאי"ל אם כן כאן משכחת לה הזמה באין לאנשי העיר נשים וטף אם כן על כל פנים ביש להם נשים וטף צריך עדות שאי"ל דעלי' קאי כאשר זמם. אם כן ביש להם נשים וטף האיך משכחת לה דיהרגו העיר והנשים והטף הא הו"ל עדות שאאי"ל דאם יוזמו אינן נהרגין הנשים והטף של הזוממים דכתיב לו ולא לזרעו וכו' והם עצמם ג"כ אינן נהרגין דבעינן כאשר זמם אם כן האיך משכחת לה עהנ"ד רק באין להם נשים וטף אבל ד"ז דנהרגים נשים וטף האיך משכחת לה אדרבה ביש להם נשים וטף גם האנשים אינן נהרגין כלל. והנה כתבתי לך דבאין להעיר טף ונשים הוי עדות שיכול להזימה אל יקשה לך אם כן למה כתבו התוס' דבב"ג ל"מ לה כאשר זמם הא משכחת באין לו אשה ובנים או שאין להעדים אשה ובנים. ז"א דשם אפשר יהיה לו אח"כ אשה ובנים וע"י עדותו יפסול אותם וגם העדים אם יפסול יפסל ג"כ אשה ובנים הבאים אח"כ אבל כאן דאנשים נהרגין ואם אין להם נשים וטף לא רצו להרוג רק אותם ומשכחת לה שפיר דין הזמה וז"פ. ואכתוב עוד הפעם הקושיא בקיצור האיך משכחת לה דהורגין הנשים והטף אדרבה כיון דהם רצו להרוג הנשים אם כן אם יזומו לא יהרגו הנשים והטף שלהם דכתיב ועשיתם לו וכו' אם כן הו"ל כמו עדות ב"ג והתוס' הקשו האיך משכחת לה דיהי' ב"ג ע"פ העדות ובעדות לא נקיים הזמה הו"ל עדות שאאי"ל ותירצו דבב"ג כיון דהוי לאו והעדים לוקין הו"ל שפיר דין הזמה אם כן כאן הוא עדות נפשות והעדות לא יהרגו כלל אם כן אף האנשים של עהנ"ד אינן נהרגין ול"מ עהנ"ד אם לא באין לאנשי העיר טף ונשים כלל דהוי יכול להזימה דלא רצו להרוג רק העובדים ויכול להזימה דנעשה להם הדין הזה. ולתירוץ שני של התו' דבב"ג ל"ב כאשר זמם אם כן א"צ כלל יכול להזימה אם כן כאן משכחת לה באין להם טף ונשים אם כן קאי כאשר זמם בעהנ"ד אם כן ביש להם הו"ל עדות שאאי"ל ול"מ דאין הורגין הטף וכו' אלא אף האנשים האיך נוכל להרוג כיון דלא יתקיים דין הזמה דלו כתיב וכו' כמו בב"ג. ולומר דזה מלתא רחיקתא דלא יהיה לאנשי העיר על כל פנים מאה אנשים כמ"ש לעיל נשים וטף אם כן כאשר זמם לא קאי כלל וא"צ עדות שאי"ל כמו בב"ג וכו' אם כן למה נקט המשנה בב"ג הו"ל למינקט יותר רבותא דיש ד"נ דא"צ עדות שיוכל להזימה. והדבר בעצמו תמוה מאד דמבואר בש"ס כ"פ ובר"מ דעידי נפשות בודאי צריך שיוכל להזימה וכאן בד"נ גדולה כזו א"צ וע"כ צ"ל דמשכחת לה וכאשר זמם קאי ע"ז אם כן ביש להם נשים אי אתה יכול להזימה. אם כן ביש להם נשים איך נהרגין האנשים ומכ"ש הנשים והטף כיון דלא נוכל לקיים דין הזמה והוא קושיא עצומה ונפלאה בס"ד. והנה ל"מ להרוג נשים וטף רק באם אין להעדים נו"ט וכל כזה הו"ל להר"מ להשמיענו וצריך עיון גדול בזה.