מנחת חינוך · סימן תס״ד, ד׳

וצריכים המדיחים להיות מאותה העיר ואם הם מחוץ לעיר אין להעיר דין עהנ"ד דכתיב וידיחו את יושבי עירם. ואינו מבואר בר"מ כמה צריכים המדיחים לדור בעיר ולקמן גבי המודחין מבואר בש"ס ובר"מ דשלשים יום נקראו יושבי העיר אבל כאן נלמד מתיבת עירם נרא' דצריכים לדור בעיר י"ב חודש כמו שמבואר בסוגי' כאן הא דלהוי מבני מתא י"ב חודש והא להיות מיתבי מתא ל' יום ויושבי העיר הוי ל' יום כמבואר לקמן אבל עירם אפשר אינו נקרא רק אם דרין י"ב חודש כמבואר גבי מודר הנאה מבני העיר י"ב חודש ה"ה עירם נקראו בי"ב חודש כ"נ דנקראים בני העיר כמבואר בש"ס. וצריכים שיהיו המדיחים מאותו שבט שנא' מקרבך. ויש לספק אי שבט אפרים ומנשה נחשבים כשנים לענין זה או אפשר דשנים אלו נחשבים כאחד ע' בהוריות ד"ו ע"ב ד"ה לנחלה הוקשו וכו' ועיין בר"מ פי"ג מה' שגגות דפוסק שם כרבא דהם כשבט אחד והר"מ סתם כאן וצ"ע. ויהיו המודחין ממאה עד רובו של שבט אבל רובו של שבט הם כיחידים וכן פחות ממאה דכתיב יושבי העיר ופחות ממאה כפר ורובו של שבט כרך גדול כן מבואר בר"מ והוא בש"ס בסנהדרין דט"ו ע"ב והלימוד מיושבי העיר הוא בירושלמי ע' בכ"מ. והנה מהלימוד הזה נרא' דעיקר הקפידא מהדרי' בעיר לא מהמודחין כגון אם דרים בעיר מאה אף שלא הודחו רק רובם כיון דדרין בעיר מאה הוי לי' עיר ויש להם דין עהנ"ד ובפחות ממאה הדרים בעיר לא נקרא עיר רק כפר וכן אם דרים בעיר רובו של שבט אף שהודחו רק רובו של עיר ולא רובו של שבט מכל מקום כיון דדרים בעיר רובו של שבט הוי כרך. ומלשון הר"מ מבואר שתלוי בהמודחין אם המודחין פחות ממאה אף אם דרים בעיר קרוב לשני מאות והמודחים הם רוב אינם נעשים עהנ"ד וכן אף אם דרים רובו של שבט כיון דלא נדחו כולם נעשית עהנ"ד וצ"ע מנלן זה דנראה דעיקר תלוי בהדרי' בעיר או דנקרא כפר או כרך אבל לא בהמודחים. ועיין בגמרא דידן ובתוס' בד"ה מעשרה וכו' וצ"ע ועיין בראב"ד פ"א מה' מגילה דמביא הירוש' דכאן ויש שם ט"ס ע"ש. ועיין בלחם משנה שכ' אף דבש"ס אמרי' ע"כ לא אמר ר"י אלא רובו אבל כולו לא אם כן רובא הוי עהנ"ד ואיך כתב הר"מ דרובו אינה עהנ"ד ע"ש שכתב דהסברא כ"ה דרובו ככולו ובירושלמי מבואר עד רובו ולא אמר כולו נרא' דר"י סובר רובו ככולו. ועיין בכסף משנה דבספרי רבינו היה כתוב אבל אם לא הודח רובו של שבט וט"ס הוא וצ"ל אבל אם הודח רובו של שבט הו"ל כיחידים וכו'. וכאן בדברי הרהמ"ח יש ג"כ טעות זה וצ"ל אבל אם הודחו רובו של שבט אינם נידונין כעהנ"ד וכו'. וצריכים המודחין שיהיו רובה של עיר היו מיעוט העיר אינן נעשים עהנ"ד ודינם כיחידים. הודחו מאליהן אינה עהנ"ד כן כ' הר"מ ובש"ס בפ' חלק הוא אבעי' הודחו מאליהן מהו ובעי למפשט מהמשנה הדיחו נשים וקטנים וכו' אינה עהנ"ד אמאי להוי כהודחו מאליהן ודחי הנך וכו'. והנה לפי דחיית הש"ס נעשה עהנ"ד אך לפי תחלת הפשיטות אינה נעשית עהנ"ד והר"מ נרא' דפסק כפשיטות ודחי' לאו מילתא ודברי הכסף משנה מ"ש בזה תמוהים ועיין בלחם משנה ובמנ"ל ומ"ש הלחם משנה דפוסק דהוי ספק מחמת האבעי' אם כן אם נעשה עהנ"ד חייבים רק סייף אם כן נהי דהוא ספק וממונם פלט ע' לעיל וגם הנשים והטף אינן נהרגין מכל מקום האיך נידונין כיחידים בסקילה האיך רשאים להחמיר עליהם במיתה חמורה דלמא הם עהנ"ד ואינן רק במיתה קלה בסייף וע' לח"מ שעמד בזה ותירוצו דחוק ע"כ העיקר דהר"מ סובר כפשיטות הש"ס אם כן בוודאי אינה עהנ"ד ודינם כיחידים הן להחמיר במיתתן והן להקל בנשים וטף ובממונם. ומבואר בש"ס יצאו הם ולא שלוחם והר"מ השמיט ד"ז ורש"י פירש ולא שלוחם אם שלחו שלוחם אין העיר נעשה עהנ"ד ועיין בס' שעה"מ שמביא ב' פרושים אחד אם מאנשי אותה העיר שלחו שלוחים מחוץ לעיר אין אומרים שלוחו כמותו והו"ל כאלו מאנשי העיר הודחו אלא הוי כהדיחו מעצמן אם כן אינה נעשית עהנ"ד דהו"ל מדיחיה מחוץ לעיר א"נ אפילו מאותו העיר רק כיון דאומרים בשם המשלחים לא גרירי וכו' ע"כ אינה נעשית עהנ"ד וע' מה שפלפל בדין אשלד"ע ועיין בספר משנ"ח ולפלפל בדין שלד"ע אין כאן מקומו להאריך ובאתי רק להזכיר. החמרין והגמלין שעברו בתוכה אם נשתהו שם שלשים יום הרי הם כיושבי העיר הן להציל כגון שהודחו רוב העיר אך האורחים לא הודחו ועמהם יש רוב עהנ"ד וכן אם הודחו עמהם משלימים או מחצה שלא הודחו אין העיר נעשה לרוב להיות עיר הנדחת והר"מ מביא הדין דנעשין עיר הנדחת ולא הביא דמצילין ומכל מקום הדין דין אמת ועיין בלחם משנה שכתב כן. והנה ילפינן עד שיודח רובה של עיר ע' ברש"י במשנה וקצ"ע דבמשנה וכן בר"מ הדיוקים סתרי אהדדי דברישא מבואר עד שיודח רובא אם כן במע"מ נידונין כיחידים ובסיפא דקתני הודח מיעוטה וכו' כיחידים נראה במע"מ נידון כמרובים ונראה כיון דילפינן דרובא בעינן כמו שפרש"י אם כן מפורש בתורה דרוב בעינן וודאי במע"מ נידון כיחידים ע' בחולין דף כ"ט ומכל מקום צ"ע לשון המשנה והר"מ דהדיוקים סתרי אהדדי וצ"ע. לעיל כתבתי לענין עיר על הספר שיש נ"מ לדינא אם דרשינן טעמא דקרא ותלי"ת מצאתי בס' תו"ח על הגליון במשנה שהעיר בזה והרע"ב כתב שם בפירוש דאין נעשית עהנ"ד להניח העיר תל עולם וכו' אבל הורגין וכו' נראה לכל הדינים היא כעיר הנדחת וכן כ' הר"מ בפירוש המשניות ע"ש ויעלוז לבי שכוונתי לדעתו הרמה. ומבואר בר"מ דאין ב"ד אחד עושין ג' עיירות נדחות זו בצד זו אבל אם היו מרוחקות עושים ועיין בהשגות הראב"ד ובלחם משנה שהאריכו בזה מאי דקשה על הר"מ מסוגי' דסנהדרין דף ט"ז ע"ב שם וע' מה שתירצו. והנה בסוגיא שם אמרו ג"כ טעמא דרב ור"י משום קרחה אם כן הוי ג"כ טעמא דקרא ויש נ"מ כמ"ש לעיל והר"מ פוסק כלישנא קמא דרב דהוא גזה"כ ויש לפלפל אך שאני עומד בענין אחר א"ר לפלפל ובאתי רק לעורר ובעזה"י עוד חזון למועד השי"ת יגמור עלי. ואינה עהנ"ד עד שידיחו המדיחים בלשון רבים נלך ונעבוד היינו כדר"ע או נלך ונשתחוה וכו' היינו ד"ע או נלך ונקבל באלהים והם עבדו בזה הם עהנ"ד ומהיכן יצא להר"מ דצריך בל' רבים ע' בכ"מ. והנה בנשלמו כל התנאים הנ"ל דהעיר נעשית עהנ"ד המדיחים חייבים סקילה כמ"ש לעיל והעיר היא עהנ"ד ויבואר הדינים בסמוך בס"ד ואם חסרו אחד מהתנאים אנשי העיר נידונים כיחידים בסקילה וממונם ליורשים ומדיחיה פטורים. והנה כתבנו דגזה"כ אנשים ולא נשים אם כן ה"ה עבדים דאיתקש לאשה אך א"צ לזה דעבדים ואפילו משוחררים דהם גרים מכל מקום אין העיר עהנ"ד דבעינן מאותו שבט והנהו לאו בני שבט נינהו. אך אם אחד חצי ישראל וח"ע או ב"ח וציירתי כ"פ בזה החיבור א"צ לכפול נראה כיון דהחצי בן שבט הוא הו"ל כמו כולו משבט ויש להעיר דין עה"נ ולהם דין מדיחים כ"נ. והנה כתבנו לעיל דהחמרת והגמלת מצלת ומשלימות ודין מצלת היינו ע"י צרופם יש רוב או מחצה בני העיר שלא הודחו ע' ברש"י. פשוט דאף הם משבט אחד מכל מקום רוב העיר בעינן וליכא רוב העיר ובדין משלימות היינו ע"י צירופם יש רוב העיר דנעשית עהנ"ד פשוט דהם צריכות להיות מאותו שבט דאין סברא דאם הדיח איזה אנשים מאותו שבט והשאר הם משבט אחר דזה יהיה מקרבך מאותו שבט בודאי צריך הרוב דעי"ז נעשית עהנ"ד דיהיה מאותו שבט וז"פ. ונראה דאם הודחו רוב בני העיר והם מאותו שבט והעוברים ממקום למקום הם חוץ מהרוב והודחו אפשר לומר כיון דבלא הם נעשי' עהנ"ד אם כן הם אעפ"י שאינן מאותו השבט מכל מקום נגררו בתר בני העיר ודינם ג"כ בסייף וממונם אבד רק אם צירופם יצרף להרוב צריכים להיות מאותו שבט כ"נ. וראיתי בירושלמי עם המפרש פני משה מבואר שם גרים ותושבים מהו שמשלימים לרוב וע' שם במראה פנים שמביא תוספתא גרים ועבדים משוחררים וכו' ומבעי' לי' אם הגרים משלימין לרוב והר"מ השמיט זה ע"ש. ואיני מבין דהאיך יהי' סברא דישלימו לרוב הא בעינן מאותו שבט וגרים לאו בני שבט הם וגם דברי התוספתא איני מבין כעת ואשנה פ"ז בס"ד.