מנחת חינוך · סימן תס״ד, ב׳

ומבואר במשנה א' בסנהדרין ויבואר לקמן בס"ד דאין עושין עהנ"ד בספר ואמרינן בדף ט"ז ע"ב מ"ט דא"ק מקרבך ולא על הספר ואח"ז מביא הש"ס ברייתא אין עושין שלש וכו' וסמוכה לספר אפילו אחת לא נעשה מ"ט שמא ישמעו עכו"ם ויחריבו את א"י ומקשינן ות"ל דמקרבך א"ר וכו' ואמרי' ר"ש הוא דדריש טעמא דקרא. והנה בכ"מ שמצינו דר"ש דורש טעמא דקרא גבי חובל בגד אלמנה ע' בב"מ דף קט"ו דאלמנה עשירה ממשכנין דדריש טעמא דקרא לא תחבול בגד אלמנה וכן גבי ריבוי נשים למלך ע' בסנהדרין דף קי"א ועיין בלחם משנה פ"ג מהלכות מלוה ולוה כמה ענינים שדרשינן טעמא דקרא יש נ"מ לדינא ע' בכל המקומות הנ"ל דע"י הטעם נשתנה הדין (ע' השמטות) וכי ס"ד דנדרוש טעמא דקרא הלא דרכי התוה"ק עמקו ורמו ואין ביד שכל האנושי להשיג כטיפה מן הים אלקים הבין דרכה רק במקום דנ"מ לדינא דריש טעם ועי"ז נשתנה הדין והנגלות לנו ולבנינו אבל במקום שלא נשתנה למה נדרוש ושבעים פנים לתורה וז"ב ע' במקומות הנ"ל ותראה. והנה כאן ג"כ נ"מ לדינא לפמ"ש דכי הנהו דאינם נעשי' עהנ"ד כגון ירושלים או ערי מקלט ושאר דינים הם גזה"כ וכולם נלמד מקרא דגזה"כ כ"ה ואין טעם בדבר ומי עמד בסוד ד' אם כן ג"כ במדיחין אין עושין דין כי כך גזה"כ כל היכי דאינה נעשית העיר עהנ"ד אין עושין דין במדיחים וכאן גבי עיר העומדת על הספר לת"ק דדריש דכתיב מקרבך וגזה"כ הוא אם כן אין עושין דין במדיחין ור"ש מצא טעם לפסוק הזה כדי שלא יחריבו העכו"ם וכו' אם כן באמת חייבים הם הדין רק דאין הב"ד יכולים מפני חשש חורבן הארץ והו"ל כעהנ"ד שעמדו על נפשם ואין יכולים לעשות בהם דין מכל מקום המדיחין בודאי חייבין סקילה כי הם באמת עהנ"ד ולר"ש דדריש טעמא דקרא אלו ידוע לנו דהעכו"ם לא יחריבו דנין בהם דין עהנ"ד כמו אלמנה עשירה כיון דל"ש הטעם ה"נ אם כן היכי דשייך הטעם והטעם הוא מפני פ"נ של כל ישראל אם כן אינן יכולים לעשות דין כמו אם עמדו על נפשם אנשי העיר ומכל מקום מדיחין בסקילה זה סברת ר"ש במה שחלק על הת"ק ונ"מ למדיחין דלת"ק גזה"כ אם כן אין עונשין המדיחין ולר"ש דדריש הטעם והטעם דאינן יכולים אם כן הו"ל הב"ד כאנוסים וכמו שעמדו על נפשם אנשי העיר אם כן נענשין המדיחין כנ"ב דיש נ"מ בין ת"ק לר"ש כמ"ש והוא ככ"מ שמצינו דדריש טד"ק ויש נ"מ לדינא ועיין ביומא דף מ"ב ע"ב מבואר להדיא ג"כ דנ"מ לדינא ע"ש. והנה הנ"מ פשוט כאשר כתבתי כגון אם ידוע לנו דלא יחריבו אמנם זה לא מוכרח מי יוכל לידע מחשבות לבבם או מחמת העיר יהיה חריבה דלא תבנה עוד יבואו אח"כ אויבים אבל מ"ש לענין המדיחין הוא נ"מ תמיד בעיר העומדת על הספר. עוד יש נ"מ דז"פ אם עדים מעידים על אחד שעבר עבירה לפני כמה שנים דנין אותו והורגין ונתלין ומלקין וז"פ אם כן בעיר שעומדת על הספר שהודחה רובא ע"פ דין התורה ואח"ז היו ישראל כובשין עוד עיירות הסמוכים מיד עכו"ם ועתה אין עיר זו עומדת על הספר ואזיל לה החשש מחורבן א"י דלת"ק דגזה"כ הוא אם כן לא נעשית עהנ"ד כלל כי כך גזרה התורה הקדושה אבל לר"ש אז נעשית ג"כ עהנ"ד רק הטעם דלא יחריבו ועתה אזיל החשש בודאי עושין אותה עהנ"ד כי אזיל החשש הנ"ל ודברים הללו ג"כ ברורים בלי שום פקפוק. עוד נ"מ דבאותן עיירות שגזה"כ דאינן נעשין עהנ"ד נידונין העובדים בסקילה כיחידים וכאן נמי בספר לת"ק דגזה"כ הוא אם כן נידונין בסקילה ככל עובדי עכו"ם ולא שמענו ביחידים העוברים עבירה לחוש לחורבן א"י בודאי נידונין בסקילה וממונם פלט דגזה"כ כ"ה דאין להם דין עהנ"ד אבל לר"ש דדריש טעמא דקרא אם כן אין מחריבין את העיר הנשים והטף ואין הורגין הבהמות ואין שורפין את שללה אבל מכל מקום דנין את היחידים העובדים אבל אין יכולים לדונן בסקילה כי באמת נתחייבו רק במיתה קלה בסייף והאיך נידונין בחמורה ואף לר"ש סקילה חמורה מהרג אם כן בודאי נידונין כל יחיד ויחיד בפ"ע בסייף ולת"ק בסקילה אם כן נ"מ גדולה בין ת"ק לר"ש. וז"פ אף לר"ש לא מצינו בעיר הסמוך לספר שחלל שבת שלא יהיו נידונין משום חורבן א"י זה הוא רק בעהנ"ד דשורפין אותה והורגין נשים וטף אבל כאן נהי דאין הורגין נשים וטף וממונם פלט מכל מקום איך נמשך העובדים למיתה חמורה ולומר כיון דממונם פלט הו"ל סקילה כמו סייף דממונם אבד ואינו חמור סקילה מסייף זה אין סברא ע' באחרונים אם כן נ"מ גדולה בין ת"ק לר"ש וכל הדברים שכתבתי הם דברים ברורים ואמיתיים בלי שום פקפוק. ובהיות כן אני תמה על הכסף משנה והלחם משנה כאן על מ"ש הר"מ אין עושין עהנ"ד בספר כדי שלא יכנסו עכו"ם ויחריבו את א"י והקשו הא בש"ס אמרינן ע"ז ותיפוק ליה דהא יליף מקרבך ולא מן הספר ותירץ דר"ש הוא דדריש טעמא דקרא ומאחר שהר"מ פ"ג מהלכות מלוה פוסק דאף אלמנה עשירה אין ממשכנין דלא כר"ש והאיך פוסק כר"ש ותירצו דאין נ"מ לדינא וגם חכמים מודים לזה אלא וכו' ובאמת תמיה דודאי נ"מ לדינא כמ"ש דלא שייך כלל דדריש טד"ק בלא שום נ"מ לדינא וכי זו בלבד דריש בודאי היו דורשין התנאים כל הפסוקים ולא מביא הש"ס רק אלו דנ"מ לדינא כמ"ש כמו בכל מקום דמבואר כזה יש נ"מ לדינא ול"ל להר"מ לקרב דין זה אל השכל כמ"ש הכסף משנה יותר מהדינים הכתוב למעלה ירושלים וע"מ דהכל כתב הר"מ מגזה"כ ולמה כתב כאן הטעם ע"פ השכל אלא הדברים ברורים כמ"ש דיש נ"מ לדינא והר"מ פוסק כר"ש דדריש טד"ק ומ"ש מפ"ג מהלכות מלוה אין כאן מקומו וע' שם בלחם משנה ובעזה"י יתבאר במק"א. אבל כאן בודאי לפסק הר"מ מסתעפים הדינים כמ"ש לעיל והם דברים ברורים ומה שאינו מבואר בש"ס הנ"מ כמו בב"מ גבי אלמנה ובשאר מקומות דהוא פשוט א"צ לבאר.