מנחת חינוך · סימן תס״ד, י׳

ומבואר בגמ' כאן בקדשי מזבח של עהנ"ד ימותו ול"מ אם תפול מום ויפדה רק ימותו ופליגי ר"י ורשב"ל דר"י סובר אף בקדשי קדשים דהוי ממון גבוה ואינה בהמתה רק משל שמים ולא נאסר בכלל עהנ"ד מכל מקום ימותו דא"א להקריב משום זבח רשעים תועבה וסתם אף קדשי קדשים בכלל. והנה דוקא בקדשי מזבח של רשעים אבל של צדיקי' בתוכה יקרבו כיון דאינו נאסר דלאו בהמתה הוא רק דהוי זבח רשעים ובשל צדיקים ל"ש זה וז"פ וכן פירש"י דף קי"ב ע"ב בד"ה הי' בה וכו' וזה ברור. ועיין במנ"ל פ"ג מה' שגגות מה שפלפל בסוגיא זו. והנה בש"ס ובר"מ סתמו הדברים דבכ"ע ימותו ובאמת בעשו תשובה ל"ש זבח רשעים אף דבעבירה חמורה אינה מתכפר בתשובה לחוד כמבואר בר"מ בה' תשובה מכל מקום לא הוי רשע ע' מ"ש לעיל בפ' נשא במצות תשובה. ע' בתוס' חולין ד"ה ע"ב בד"ה אינו וכו'. גם קשה לי ע' בסנהדרין דף מ"ז דר"י מייתי ראי' לר' יוחנן דב"ח נדחין מכאן דאמאי ימותו כיון דאקטלי' הו"ל כפרה וליסקי לגבוה. ואביי סובר דאף דנהרג כדין בב"ד מתוך רשעו לא הוי לי' כפרה ומסקנת הש"ס שם דעכ"פ אחר עיכול בשר הו"ל כפרה. ורב אשי דהוא סובר דמיתה וקבורה אף בלא עיכול בשר הו"ל כפרה ע"ש. ור"א הוא אחרון. והנה ר"י כאן דסובר דימותו משום זבח וכו' אף דלאחר קבורה או על כל פנים לאחר עיכול לא הוי זר"ת מכל מקום הוא ס"ל דבע"ח נידחין כמו שם בדף מ"ז טעם ד"ז לר' יוחנן כיון דאידחי אידחי. אבל הר"מ דס"ל פ"ג משגגות דבעח"י אינן נידחין והטעם כאן משום זר"ת אם כן אם נאמר דהלכה כר"א דמיתה וקבורה הו"ל כפרה ור"א הוא אחרון וסובר כן אם כן בודאי קשה למה פוסק הר"מ דק"מ ימותו יקריבו אותם לאחר קבורה כמבואר שם בש"ס. ואפילו אם נאמר דהר"מ לא ס"ל כר"א על כל פנים בעיכול בשר הו"ל כפרה דכ"ע סוברים כן וכן פסק הר"מ פ"א מה' אבל דלאחר עיכול קוברים אותם בקברות אבותיו אם כן למה ימותו ימתינו עד עיכול בשר ואח"ז יקריבו אותם דלא שייך זר"ת כיון דהו"ל כפרה. וגם בגמ' דקאי על המשנה דמבואר דאנשי עהנ"ד אין להם חלק לעוה"ב ועיין בתוס' שם דף מ"ז דמיירי שלא נהרגו וכו' אם כן בכה"ג שפיר לא הו"ל כפרה ע"כ ימותו אבל הר"מ סתם מאוד אף דנהרגו בכ"ע ימותו זה צ"ע אמאי דכ"ע סברי דלאחר עיכול בשר הו"ל כפרה אף אביי ע' בש"ס שם אם כן אמאי ימותו וצ"ע. ועי' לעיל בה' תשובה ובאתי רק לעורר. ועיין במנ"ל שהעיר בגמ' שם אבל דברי הר"מ צ"ע. והנה לכאורה הא דאינם נאסרים רק מחמת זר"ת וגם בצדיקים קריבים דלא מיקרי בהמתה אפשר רק בבאו ליד גיזבר דליתא בשאלה אבל במקום דאיתא בשאלה הו"ל כשלו ע' בסוגיא דהואיל בפסחים ובתוס' שם והדברים עתיקים אי אמרי' הואיל ע' בדברי האחרונים ואין כאן מקומו ובאתי רק להזכיר ישמע חכם וכו' ע' בס' שעה"מ בה' חו"מ והדברים ארוכים. והנה בש"ס מבואר דקדשי מזבח ימותו ופליגי ר"י ורשב"ל דר"י מוקי בקדשי קדשים מחמת זר"ת ורשב"ל ס"ל דלא שייך בהמעות זר"ת ומוקי לה בקדשים קלים אליבא דריה"ג דהו"ל ממון בעלים ונאסר דהו"ל בהמתה ואפילו דמיהם וע"ש בפירש"י קודם לזה כי מוקי לה כר"ש דקדשים שחייבים באחריותם וכו' וכ' ודיינינן להו לפי חרב כשאר בהמות וכו' והאי דקאמר ימותו ולא אמר שיחרימו וכו' מפני כבוד שמים. ולכאורה כיון דהוא עשה בתורה דהתורה גזרה כך למה הפקיעו חכמינו זכרונם לברכה המצוה ומצינו בפ' סוטה שנמחק שמו של מי שאמר והי' העולם וכו' אך חכמינו זכרונם לברכה יוכלו להפקיע מ"ע בשוא"ת ושאני התם דגדול השלום. וסבור הייתי לומר דבאמת הורגין אותם כדינא רק רש"י כ' על לשון התנא דנקיט ימותו ולא נקיט מחרימין דהתנא מפני כבוד שמים ית' שינה ומכל מקום הוא קצת דחוק. על כל פנים נ"מ לדינא נהי דהלכה כר"י דאף בקה"ק ממונם ג"כ אסור משום זר"ת מכל מקום כתבנו דקרבנות צדיקים אינם בכלל זה דלא שייך בהו זר"ת ולא נאסרו כי לאו בהמתה דהוי של גבוה אם כן בודאי יקריבו אבל של קדשים קלים אליבא דריה"ג דהוי ממון בעלים והוא בכלל בהמתה אם כן גם קדשי צדיקים ימותו ואסורים הן ודמיהם כי נאסרו מחמת עהנ"ד. והנה הר"מ כתב כאן בהלכה י"ג קדשי מזבח ימותו דזר"ת ולא חילק בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים ואח"ז בהלכה י"ד כ' דבכור ומעשר תמימים הרי הם כקדשי מזבח וימותו וזה הוי קדשים קלים ופוסק כרבנן ולא כר"ש דפליג ע' בגמ' ובכ"מ. על כל פנים צ"ל דהר"מ לא ס"ל כריוה"ג דקדשים קלים ממון בעלים הוא וא"כ איתמעט מבהמתה ושללה דהו"ל ממון גבוה ע"כ ימותו מחמת זר"ת. ולא חילק בין קדשי רשעים לצדיקים כי זה ממילא מישתמע כיון דכתב הטעם דזר"ת ממילא ידעינן דוקא בקדשי רשעים אבל צדיקים נקראים צדיקים ולא שייך זר"ת. אבל אם ס"ל כריוה"ג דקדשים קלים הו"ל ממון בעלים אם כן הו"ל בהמתה ונאסרו אף של צדיקים האיך סתם הר"מ בתחילת דבריו וכ' דקדשי מזבח וכו' דקדשים קלים ג"כ בכלל וכ' דמשום זר"ת דהיינו נכסי הרשעים הא בקדשים קלים ג"כ קדשי הצדיקים ימותו כי נאסרו הם ודמיהם. וגם בבכור ומעשר כתב דדינם כקדשי המזבח הא יש חילוק דהם קדשים קלים ונאסרו מחמת עהנ"ד אפילו נכסי צדיקים והאיך סתם הר"מ. והנה בכור נוכל לומר אף לריה"ג הוי ממון גבוה דהוי מת"כ ע' בב"ק דף נ"ג אך כתב מעשר ג"כ. וגם לעיל דקדשי מזבח קדשים קלים ג"כ בכלל והא דפרט בכור ומעשר בפ"ע היינו דלא כר"ש דלסברת ר"ש לא שייך זר"ת בבכור ומעשר ע' בראב"ד ומובא בכ"מ. על כל פנים מוכח דהר"מ לא ס"ל כריוה"ג ואף קדשים קלים ס"ל דהוי ממון גבוה ע"כ לא נאסרו רק משום זר"ת דאל"כ הי' להר"מ לפרש מוכח דלא ס"ל כריוה"ג. ועיין במנ"ל פ"ד מה' מעילה הלכה ט' ומובא בח"ז שנאחז בסבך בדברי רבינו ומביא כמה בקיאות דפסקי' סותרים אהדדי דפעמים נראה דפוסק כריוה"ג ופעמים נראה דאינו פוסק כריה"ג נראה דגם כאן אחד מהמקומות דנראה דאינו פוסק כריה"ג ובאתי רק לעורר. ועיין בגמ' דר"י מוקי הברייתא בקדשי קדשי' דזר"ת ורשב"ל מוקי כריה"ג בקדשים קלים ומקשינן אמאי לא אמר רשב"ל כר"י הי' יכול לתרץ דאי משום זר"ת קדשי צדיקים מותרים ויקרבו ובברייתא תני סתם אף של צדיקים ע"כ מוקי בקדשים קלים דממון בעלים ונאסר אף של צדיקים ויש לפלפל הרבה בגמרא אך אין כאן מקומו ובאתי רק לעורר באיזה דין ישמע חכם וכו'.