מנחת חינוך · סימן תס״ב, ד׳

והמסית מפני חומר העון יש כמה דברים שחמור מכל ד"נ א"צ התראה גמורה ומכמינין לו עדים כמו שמבואר כאן. ובר"מ פי"א מסנהד' מבואר עוד מהש"ס דאם יצא מב"ד זכאי ואמר אחד יש ללמד עליו חוב מחזירין אותו יצא חייב ואמר אחד יש לי ללמד זכות אין מחזירין אותו ובד"נ הוא להיפוך ע' שם. ואין טוענין למסית ומושיבין בדינו זקן וסריס ומי שאין לו בנים שהם אכזרים משא"כ בכל ד"נ כי גדול עונו וילפינן מקרא לא תחמול כו'. ועיין בספר משנ"ח בסי' כ"ז שכתב כמו בכל ד"נ דאין מחזירין לחובה מלאו דצדיק אל תהרוג כו' מכל מקום אם טעו בדבר שהצדוקים מודים מחזירים לזכות מכש"כ מד"נ. ודבריו ברורים דלאו דין כלל בטעה בדבר מפורש שהצדוקים מודים וז"ב. ונראה דשאר ענינים שמבוארים בד"נ להקל ע' בפ' אד"מ נוהגים גבי מסית ואין לנו רק מה שמפורש בש"ס ומבואר בר"מ פי"א. ודבר ברור דכ"ז דוקא במסית דגדול עונו כו' אבל המוסת דאדרבא עבירתו קיל מכל עובד ע"ז בעצמו כיון דניסת אם כן אם אבה ושמע בודאי צריך התראה גמורה ככל שאר ד"נ והלאו הוא לא תאבה ולא תשמע ויש לו כל הקולות כמו בכל ד"נ ודבר פשוט הוא ולא ניתן לכתוב מרוב הפשיטות. והלאוין אלו לא תאבה כו' אעפ"י שנכלל בם דינים אחרים כמ"ש לעיל במצות הקודמים הוא לאוים שניתן לאמב"ד ג"כ עי' ברמב"ן. ומצוה ביד המוסת להורגו שנאמר ידך תהיה בו בראשונה כו' מבואר בר"מ כאן מהספרי. והנה בכל ח"מ מצוה ביד העדים בראשונה ועי' בר"מ פי"ד מהלכות סנהדרין דפוסק בכל ח"מ אם נקטעה יד העדים פטור ממיתה דבעינן יד העדים בראשונה ובהיו גידמים בתחלה הו"ל שפיר יד העדים ע"ש והוא מהש"ס דסנהדרין דף מ"ה ע"ב דבעינן קרא כדכתיב אם כן כאן אם נקטעה יד המוסת פטור וגידם מתחלתו חייב ע"ש בר"מ ובגמרא וצ"ע שלא ביאר הר"מ דין זה דשם גבי עדים הו"ל לכתוב ובמסית נקטע יד המוסת כו' וצע"ק. ונראה דכאן דהתורה כתבה דמצוה ביד המוסת דכתיב ידך כו' אין מצוה ביד העדים כלל רק במוסת. ונ"מ אם הסית לאחד ויש עד דהמוסת והעד מצטרפין כמ"ש לעיל ונקטעה יד המוסת פטור ולא אמרינן דתתקיים יד העדים עפ"י העד השני דכאן הוא המצוה רק במוסת כדכתיב וז"פ. והמסית שהורגין צריך הכרזה דהיינו שכותבין לכל המקומות דזה נהרג בב"ד מפני שהיה מסית וזה מבואר בר"מ פ"ג מהלכות ממרים וא"צ להמתין עד הרגל ע"ש בכ"מ רק בהכרזה להודיע דכתיב וכל ישראל כו' ע' בסנהדרין דף פ"ט. והנה העונש נוהג בזמן שהיה ד"נ נוהג כמבואר כ"פ. וזה שנים רבות שכתבתי על הגליון בר"מ דמבואר בחולין דף ד' כי יסיתך אין הסתה אלא ע"י אכילה ושתיה והר"מ אינו מביא זה. עתה ראיתי בס' משנ"ח שעמד בזה וכתב דאינו לעיכוב רק דהש"ס קאמר דדרך הסתה בכך אבל בלא אכילה ושתיה ג"כ הוי הסתה. עוד מבואר בר"מ בהלכות ממרים דלכל אינו נעשה בן שליח להכות ולקלל לאביו חוץ ממסית ומדיח ועיין במשנ"ח שהקשה ע"ז דמדיח דבש"ס מבואר הטעם דכתיב לא תחמול כו' וזה רק במסית ולא במדיח וראיתי בגליון בפ' הנחנקין מביא הגאון מהר"י פיק דברי"ף ובשאלתות מבואר גם מדיח ובעזה"י יתבאר גבי מדיח. ודין דקללה והכאה יבואר בעזה"י כ"א במקומו ולענין תשובה על חטא זה הוא מהחמורות וסברא דצריך למסור נפשו על עבירה דהוי אבזרי' דע"ז וחמור יותר ואין כאן מקומו: