מנחת חינוך · סימן תס״ג, א׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

לחקור בעדות חקירה גדולה כו' וע"ז נאמר ודרשת וחקרת כו'. מבואר בר"מ פ"א מהלכות עדות ובקצת פרקי' אח"ז ובחוה"מ סי' ל' ועוד במקומות מפוזרים. והדברים ארוכים ואכתוב בקיצור כדרכי בס"ד. והנה כל עדות הן ד"נ והן ד"מ כולן שוים בדין זה דצריכים דו"ח דכתיב משפט אחד כו' וזה מן התורה ורבנן תקנו בד"מ שא"צ דו"ח ונכתוב כאן רק הדינים מה"ת. הכלל כל עדות הן ד"נ והן ד"מ ומלקות וגלות כולם צריכים דו"ח מן התורה וג"כ עד אחד לשבועה. דע"א לשבועה דינו כמו שני עדים לכ"ד וכל הפסולים לעדות הן נשים והן קרובים וכו' פסולים בע"א לשבועה כידוע אם כן דין עדות יש לו וצריך דו"ח מן התורה וכן עדות קידוש החודש מבואר בר"מ פ"א מהלכות קדה"ח דצריכים דו"ח וע' שם בר"מ פ"ב דנראה מדבריו דא"צ דו"ח מן התורה בקדה"ח ועי' בלחם משנה שם שעמד בזה ועיין באו"ת סי' ל' דדעתו בדעת הר"מ דעדות החודש א"צ דו"ח מה"ת. וכתב הטעם דכל הטעם דדו"ח שיתקיים הזמה ובקדה"ח אפילו הוזמו הוא מקודש ע"ש בר"מ אם כן א"צ דו"ח. ובאמת דו"ח אין הטעם מטעם הזמה דגזה"כ הוא ובדיקות ג"כ מן התורה כמבואר בסנהדרין דף מ"א אף שאין הזמה תלוי בבדיקות כמו שמבואר שם והרבה פוסקים סוברים דבממון לא בעינן עדות שאי"ל ומכל מקום מבואר בש"ס דצריך דרו"ח מן התורה ועיין בש"ך בחוה"מ סי' ל"ג מה שמביא בשם נמ"י והמעיין בסוגיא יראה דרק לענין אם אמר א"י בחקירות הטעם משום עדות שאאי"ל אבל לכתחלה צריך דו"ח מגזה"כ ושאלת כו' ויש בזה אריכות גדול ע' בנו"ב סי' ע"ב ואני באתי בקיצור נמרץ במה שהאריכו האחרונים כי אין כאן מקומו להאריך. ובעדים של איסור דע"א נאמן ואפילו אשה וקרוב ובעד סוטה ובעד עגלה ערופה ובעדות אשה לכאורה באיסור דא"צ עדות כלל דכולם נאמנים ה"ה דא"צ דו"ח. ועיין בסוף יבמות גבי אין בודקין עידי נשים בדו"ח. ועיין בפוסקים ועיין בנו"ב דמביא דגם עדות בדבר שבערוה דצריך שני עדים דעת קצת פוסקים דאין צריך דו"ח. והנה ענין זה ארוך מאד צריך קונטריס מיוחד ובעזה"י כוונתי לדעת הנו"ב בהרבה דברים וא"י להאריך כאן רק בקיצור ע' בדבריהם ודברי הנו"ב ברורים כמ"ש לעיל דדרו"ח אין תלוי בהזמה דלכתחלה צריך דו"ח אף במקום שא"צ עדות שאי"ל רק דנ"מ באומר א"י באיזה חקירה דאז באם צריך עדות שאי"ל העדות בטל כיון דא"א לקיים דין הזמה ובמקום שא"צ הזמה כשר באמר א"י אבל מכל מקום דו"ח מן התורה כמו בדיקות שאין תלוי בהזמה ע"ש באריכות. וע"ש שכתב דממשפט אחד ילפינן רק ד"מ שוים לד"נ ולא שאר עדיות שבתורה אפילו דבר שבערוה רק קצת הראשונים סוברים דילפינן בדבר שבערוה דבר דבר מממון ע"ש ולא הביא מה דעתו בדעת הר"מ בעדות קידוש החודש שהבאנו לעיל ועיין באהע"ז סי' י"א וסי' י"ז וסי' מ"ב. והנה השבע חקירות ילפי' מקרא בסנהדרין דף מ' והם באיזה שמיטה ביובל ובאיזה שנה בשמיטה כו' וקצת קשה עלי לצייר דבר זה. הן אמת בב"ר דמנו יובלים ושמיטות היו העדים יודעי' באיזה שמיטה ביובל אבל בב"ש או לאחר חורבן עיין בר"מ פ"י מהלכות שמו"י דשיטות הגאונים שאין מונין כלל יובלות רק שמיטה ע"ש והיו דנין ד"נ בב"ש ודיני מלקות וקנסות כ"ז שהיו סמוכים עד אביי ורבא וגם באיזה עדות שצריכים גם האידנא דו"ח כגון בדין מרומה האיך יודעים באיזה יובלים וצריכים העדים לחשוב יובלו' מעת שהתחילו וזה דבר קשה הציור מאד ממש בכל העולם א"י האידנא חשבון היובלים כלל ואפילו שמיטות א"י האידנא לרוב העולם בח"ל רק יחו"ס הנוהגים שמיטת כספים. ונ"ל דבאמת אין מבואר בתורה מה הן החקירות רק דהתורה כתבה דצריך עדות שאי"ל דעי"ז מתיראים העדים לשקר ואמרו חכמינו זכרונם לברכה דצריך ז' חקירות שכולם הזמה תלוי' בם ואף שאמר אמש הרגו דשייך דין הזמה בלא החקירו' בכמה ביובל כו' מכל מקום עבדינן כרשב"א להטריחו ולהסיעו כו' וכ"ז במקו' ששייך הזיי"ן חקירות צריכים הב"ד לחוקרם וגם הזמה תלוי' בכולם אבל במקום דא"י לחקור באיזה חקירות די על כל פנים אם חוקרין בחקירות שיכול לבוא לידי הזמה ולא הקפידה התורה יותר רק אם יכולים לחקור אבל באין יכולים א"צ ועיין בש"ס דר"א סובר דצריך ח' חקירות ומסקינן דא"צ כיון דאמר באיזה שבוע כו' ה"נ דהחקירות הללו קבלה בידינו דצריך והיינו דכולם מביאים לידי הזמה אבל במקום דא"א אינו מעכב. והאידנא אם אומר בשנה זו ליצירה כמו שאנו מונין האידנא ובאיזה חודש כו' דעי"ז יכולים לבוא לידי הזמה די בכך ושאר החקירות אינן מעכבים כלל כמו דאם אמר א"י באיזה חקירה שאינו מגרע הזמה העדות קיים כמו שמבואר אח"ז בס"ד ומ"ל אם הוא אומר א"י או אם כולנו והב"ד יודעים שא"י בודאי העדות כשר אף דבאמש הרגו מכל מקום הב"ד חוקרין כדי להסיען כו' כרשב"א היינו דלמא יודעים ויאמרו ועי"ז יבואו לידי הכחשה ועי"ז תטרף דעתם ג"כ אבל בדבר שברור לנו שאינם יודעים לא שייך לשאול להם כלל רק בדבר שהזמה תלוי דאז בא"י בטל העדות אבל בדבר שאין הזמה תלוי אינו מעכב כלל כנ"פ דהאידנא אף במקום דצריך דו"ח ע' באהע"ז סי' י"ח א"צ לשואלם כלל באיזה שמיטה או באיזה שנה בשמיטה כן נראה פשוט:
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.