מנחת חינוך · סימן תס״ב, א׳

שלא נסית אחד מישראל לע"א וכו' וע"ז נאמר ולא יוסיפו לעשות כדבר וכו'. זה מבואר בר"מ פ"ה מה' עכו"ם ואכתוב הדינים בקיצור כדרכי בס"ד ז"ל הר"מ בפ"ה הלכה א' המסית אחד מישראל בין איש בין אשה אעפ"י שלא עבד המסית ולא המוסת עכו"ם אלא מפני שהורהו לעבוד חייב המסית סקילה בין שהי' המסית הדיוט או נביא בין שהיה המוסת יחיד איש או אשה או יחידים מיתתו בסקילה ע"כ ואין ז"ל ממש. והנה בלא עבד המוסת עיין בכסף משנה שהביא ראי' לזה מאמר לשנים הן הן עדיו והא וודאי לא עבדו אותו וכו' והמסית דחייב אף שלא עבד פשיטא דאל"ה בלאו הכי חייב משום עובד עיין בכסף משנה בפ"ד גבי מדיח וגם מהמשנה בסנהדרין דף ס"ז דאם חוזר בו ה"ז מוטב וכו' מבואר דלא עבד דאל"ה ל"מ חזרה ע' בס' יש סדר למשנה וגם פשיטא דקרא הכי מוכח ואין להאריך. ופשוט דד"ז דמסית בישראל דוקא וב"נ המסית א"ח כלל דכה"ת לישראל נאמרה וגם בלאו נאמר וכל ישראל וכו' ולא וכו' אם כן הוא רק לישראל אף דב"נ מצווה על ע"ז היינו שלא לעבוד אבל על הסתה אינו מצווה כלל וכן המוסת דוקא ישראל אבל המסית לעכו"ם פטור ככתוב בתורה כי יסיתך אחיך וכו' וז"פ וא"צ לכתוב. ואזהרה דמסית מבואר כאן גבי מסית ולא יוסיפו וכו' וגבי מדיח מבואר בר"מ פ"ד שם דאזהרה הוא מלא ישמע על פיך וכו' וכן מבואר בדברי הרהמ"ח לעיל במצוה פ"ז והוא מהש"ס דסנהדרין דף י"ג ע"ב לא ישמע וכו' אזהרה למסית ולמדיח מסית בהדיא כתיב וכל ישראל וכו' אלא אזהרה למדיח. ונראה דבמסית עוברים על הלאו דלא ישמע ג"כ כיון דע"פ משמע כמו מדיח מ"ל מדיח מ"ל מסית משמיע ע"פ רק בס"ד לא ישמע מוקמינן על מסית ועל מדיח דמיותר ואקשינן דעל מסית ל"צ דאזהרה מיוחדת כתיב במסית ומתרץ דצריך אזהרה למדיח דאין כתוב שם שום אזהרה ואין עונשין בלא אזהרה ע"כ מאזהרה דלא ישמע עונשין למדיח ומכל מקום המסית עובר בלאו דלא ישמע ג"כ ומכל מקום לא הוי לא ישמע וכו' לאו שבכללות חדא דעיקר הוא למסית וגם הוא דבר אחד שמשמיע וכו' ע' בתוס' שם. ולדעת הר"מ בסמ"ק שלו דכל היכי דעונש מפורש ילפינן האזהרה אף מלאו שבכללות והדברים עתיקים אם כן ה"נ. ונ"מ לפי מ"ש כ"פ בח"ז דדעת רש"י בשבועות דהתראה בכל החיובים צריכים להתרות בו משום הלאו שבתורה וכתבתי אף דבר"ם פי"א מהלכות סנהדרין אינו מבואר זה ונראה מדבריו דא"צ להתרות בו משום הלאו המבואר בכתוב רק דמתרינן בו שהוא עובר עבירה וחייב עלי' עונש מכל מקום כתבתי דהר"מ מודה אם התרו בו משום לאו אחר אינו התראה כלל אף לשיטתו כי סבר דמלעיגין עליו והבאתי ראיה מדברי התוס' בב"ק דף ב' ע"א ומדברי התוס' במס' שבת דף ע"ג ע"ב בד"ה משום זורע וא"צ לכפול הדברים. אם כן לפי מאי דקיימא לן מסית א"צ התראה כמבואר לקמן בס"ד מכל מקום אם התרו בו משום לאו אחר מגרע גרע ואינו חייב כי סובר שמלעיגין עליו כמו שמבואר בתוספות במקומות הנ"ל אם כן לפמ"ש במסית אם התרו בו משום לאו דלא ישמע ע"פ חייב דלאו הזה במסית ג"כ והו"ל מענינו כי עובר בלאו הזה ג"כ כ"נ. והמסית הזה בין שהוא הדיוט בין שהוא נביא חייב סקילה ודיני נביא עוד יתבאר בעזהשי"ת לקמן בפ' שופטים. והמוסת בין שהוא איש או אשה ול' הר"מ בין שהיה המוסת יחיד איש או אשה או יחידים מיתתו בסקילה. והנה בתחילת לשונו כ' המסית וכו' בין איש או אשה וכו' קאי על המסית ועתה מיירי במוסת שהוא בין איש או אשה ומ"ש בין שהוא המוסת יחיד וכו' או יחידים כ' הכסף משנה דמבואר בסנהדרין דף ס"א אחד יחיד הניסת ואחד רבים הניסתים ואע"ג דהשתא דבריית' בניסתים מיירי ה"ה לענין המסית עכ"ל וא"י כוונתו דהר"מ כ' מוסת היינו ניסת וא"כ דברי הר"מ הם דברי הגמ' ונראה ממה שמרשים הכסף משנה דהי' גרסתו בר"מ במקום מוסת מסית והתחלת דבריו המסית בין איש ובין אשה היינו שמסית לאיש או לאשה והאיש והאשה הם ניסתים ועתה מיירי ממסית ועיין בס' יסל"ם מה שהגי' בדבריו וס' פר"ח אינו בידי.