שלא יחריש המוסת מללמד חובה על המסית וכו' לא תכסה עליו. גם זה מבואר בר"מ שם וג"כ על המוסת דוקא כ"נ מצד הסברא ואם עבר ע"ז עובר בלאו. ועי' בס' משנ"ח שם שכתב דהיינו דוקא אם אין המוסת עד בדבר אבל אם המוסת עד בדבר כמבואר לקמן דהמסית לשנים הן הן עדיו או לאחד מצטרף המוסת עם אחר בכה"ג אסור למוסת ללמד חוב כי הוא לאו בתורה ועד וכו' לא יענה וכו' דעד המעיד אסור לומר הן חוב או זכות ועובר בלאו עיין בר"מ ספ"ה מהל' עדות ואם כן מותר לעבור לאו בשו"ת לשתוק מלעבור על הלאו בקום ועשה דאם ילמד חוב עובר ג"כ בלאו בקוע"ש והדברים ברורים ולאו זה הוא לאו שאין בו מעשה:
מנחת חינוך · סימן תס״א, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.