שנמנע המוסת שלא לטעון דבר של זכות וכו' וע"ז נאמר לא תחמול וכו'. גם כן מבואר בר"מ שם. וענינה כמצות הקודמות ועיין בס' משנ"ח דלכאורה אזהרה זו על המוסת אבל הב"ד מלמדין עליו זכות ככל ד"נ אך מבואר בסנהדרין ובר"מ פי"א מהלכו' סנהדרין דמסית מחזירין לחובה וכו' ועוד חומרות שיתבאר בעזהשי"ת במצוה לקמן דכתיב לא תחמול וכו' מבואר דגם הב"ד מוזהרים ע"ז וג"כ אין טוענין למסית אעפ"י דכתיב ושפטו וכו' והצילו נראה דגם הב"ד מוזהרים והניח בצ"ע ויבואר עוד בזה במצוה תס"ב בעזהשי"ת ואין לוקין אם למד זכות דהו"ל לאו שאב"מ וע"ש שכתב דאם עבר ולמד זכות משתקין אותו כמו בעדים ואינו מובן ד"ז דמבואר בש"ס דסנהדרין ובר"מ פ"ה מהל' עדות דאם העד אומר שיש לו ללמד זכות משתקין והיינו כיון דעובר בלאו אם כן ה"נ אבל אם עבר ולימד זכות הן כאן והן שם גבי עדים אם הזכות נראה לב"ד בוודאי מצילין אותו אעפ"י שעברו בלאו רק הם אסורים ללמד זכות אבל אם למדו זכות הדיינים יעיינו בזה וז"פ וגם כוונת בעל משנ"ח כ"ה רק לשונו צריך תיקון:
מנחת חינוך · סימן ת״ס, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.