מנחת חינוך · סימן מ״ו, ה׳

והנה במה שהקשתי לעיל כיון דשכ"ו הוי מן התורה וילפינן מיעוד ואחרת מנלן דוקא בנשואה הא הפסוק מיירי מארוסה כעת מצאתי בפ"י בסוגי' עמד בזה וכ' כיון דאפשר דעונה דוק' בנשואין אף על פי דארוסה אינה אסורה אלא מדרבנן מכל מקום אין דרך לבא עלי' בבית אביה ע"ש ומכל מקום קושיתי שפיר אליבא דראב"י דרק כסות הוא מן התורה אם כן מנ"ל דוקא נשואה יותר מסתבר גם באירוסין כפשטא דקרא וע"ש עוד בספ"י שכתב דלמ"ד דהוי דאורייתא ה"ה בהגיע זמן ולא נשאו דחייב במזונות הוא ג"כ דאורייתא ע"ש ועיין בכתובות פ' המדיר ד"ע ע"ב ברש"י ד"ה שהגיע זמן פי' להדי' דמדאו' אינו משועבד לה מבואר להדיא דאף דמזונות דאוריית' מכל מקום בהגיע הזמן לכ"ע דרבנן ע"ש. ובביאה שלא כדרכה אם יי"ח להנצל מלאו זה עטאה"ע סי' כ"ה ונ"ל למ"ד דסובר עונה זה ד"א ויליף מאם תענה וכו' ועיין תוס' שהקשו מיומא ותירצו שזה הצער שלה דמונע לא יגרע אם כן בביאה שלכ"ד דזה עינוי ערש"י חומש פ' וישלח ויענה שלכ"ד וע"ש ביומא בפרש"י אם כן בשלא כדרכ' עובר על לאו זה. אך למאן דיליף שארה זו עונה אם כן אפשר דיוצא ג"כ בשלכ"ד ולראב"י לפי ד' התוס' דהוא ק"ו דנשאת לו אדעתא דהכי נראה ג"כ דא"י בשלכ"ד כי לא נשאת אדעת' דהכי והר"מ והרהמ"ח סוברי' כת"ק דשארה זו מזונות ובאתי רק לעורר. ועיין במ"מ כאן שכ' דהלכה כראב"י נגד הנהו תנאי דמשנת ראב"י קב ונקי מבואר בדבריו דאף בברייתא כלל זה ועשו"ת ח"צ סי' יו"ד ובמ"ל פ"ב מה' בית הבחירה הח"י פלפלו בזה ואין כאן מקומו. ועיין בטור אה"ע ובשו"ע דעת ר"א דחייב להשכיר עצמו ולזון את אשתו דמספר כתובה נלמד אנא אפלח וכו' ופשוט דמה"ת לא עדיף מאיזה חוב שבעולם ואפילו פדיון הבן דהו"ל ג"כ מלוה הכתובה בתורה מכל מקום א"צ להשכיר א"ע ה"נ אך מחמת שכותב לה כן וע"ש שר"ת חולק גם ע"ז וז"פ. ועל לאו זה אין לוקין דהו"ל לאו שאב"מ כמ"ש הרהמ"ח. ולענין תשובה ה"ל עבירה שב"א לחבירו ויתר הדינים הנ"ל ככל לאו שאב"מ ולענין שבועה ה"ל כנשבע לבטל את המצוה ולענין מדיר ע' אה"ע ויו"ד ולהאריך בפרטי הדינים צריך חיבור מיוחד: