מנחת חינוך · סימן מ״ו, ג׳

המתנה כו'. דעת הר"מ פ"ו ופי"ב מה' אישות דשאר וכסות תנאו קיים כר"י דאמר בדבר שבממון תנאו קיים ועונה דהוי צער' דגופא תנאו בטל וכ"ד רש"י ותוס' והרבה פוסקים ע"ש במ"ל פ"ו ה"י מביא דעת ר"ת והריטב"א ועוד פוסקים שמוכיחים מן הירושלמי דגם בעונה מהני תנאי דהנאת הגוף הוי גם כן דבר שבממון וניתן למחילה ע"ש מה שפלפל בזה ובדין אם מחלה בלא תנאי מה דינו ואין דרכי בח"ז להאריך במה שמבואר בראשונים ואחרונים ומכל מקום אני לך. והרהמ"ח לא גילה דעתו כאן היאך ס"ל בתנאי עונה ולמדתי עוד מדברי הירושלמי שמביא המ"ל שם בפיסקא המתחלת זאת תורת וכו' דבקטנה גם עונה אינו צער הגוף וא"כ המקדש את הקטנה ומתנה עם אביה ע"מ שאין לה עליו עונה בקטנותה דבריו קיימין והתנאי קיים ולא ראיתי בראשונים הר"מ ודעימי' שיביאו ד"ז דבעונה דקטנה דבריו קיימין אף לשיטתו דל"מ תנאי בעונה מכל מקום בקטנה מהני וצ"ע ד"ז כיון דעיקר הטעם דבממון תנאו קיים מחמת דהוי כע"מ שתמחול לי עש"ס וראשונים אם כן בודאי אין האב יכול למחול זכות בתו דשכ"ו התורה זכתה לה ולא מצינו דהתורה זיכתה לאב שימחול חיוב דידה וז"פ. אך מכל מקום נ"מ אם התנה עם האב ה"ל כאילו התנה שהקטנה בעצמה תמחול וה"ל תנאי ותלי הקדושין בזה אך זה על כל פנים אם הגיעה לעונת הפעוטות דמחילה מהני מדרבנן ול"ה תנאי שא"א לקיימו דהאב יכול לפייסה ע"ש בר"מ דזה הוי אפשר לקיים אך בלא הגיעה לעונת הפעוטות דאין מחילתה מחילה כלל א"ה התנאי בטל דמחילת אביה ל"מ והיא א"י למחול והו"ל תנאי שא"א לקיים דבטל ער"נ סוכה גבי לא ליקני אינש לולבא ביומא קמא ע"ש. ומבואר בר"מ פי"ב דלכל הנשים הן גדולה או קטנה חייב בשכ"ו. ונ"ל פשוט דאם נושא קטנה פחותה מבג"ש אף אם נאמר דחופת' חופה עמ"ל פ"ג מה"א והדברי' עתיקין בודאי שאר דהיינו מזונות וכסות חייב ליתן לה אבל עונה אינו חייב כי אין ביאתה ביאה אך לאחר ג"ש וי"א חייב בכל כמבואר בר"מ בין גדולה ובין קטנה וז"פ. ונ"ל דהנושא ח"ל או ח"ע אעפ"י דאסורות עליו מכל מקום אם אינו מוציא עובר על לאו זה אם מונע ממנה ש"כ אף דמבואר ביבמות פ' יש מותרות וער"מ פכ"ד מה' אישות ואה"ע סי' קט"ז דמזונות אין להם כיון דבעמוד והוצא קאי ע"ש היינו אי ש"כ הם מדרבנן בכה"ג לא תקנו תו דהם מן התורה מכל מקום רבנן הפקיעו מחמת דבעמוד והוצא קאי אבל מן התורה כיון דהוי נשואה חייב ועובר על לאו זה. ובאמת דעת הר"מ שם בלוותה ואכלה חייב הבעל לשלם ע"ש בכ"מ חזינן דיש חיוב מזונות ואפילו לדעת הפוסקים דאין לה בכ"ע נ"ב דרבנן הפקיעו אבל מן התורה חייב בש"כ ומכ"ש שניה או חלוצה דמד"ת כשירה רק חכמינו זכרונם לברכה הפקיעו אך עונה בח"ל או ח"ע א"ח כי אינו רשאי דלאו זה אינו דוחה לאו או עשה. אך נ"ל אפילו שני' ג"כ א"ע כיון דמדרבנן אסור בה וה"ל כההוא דאונס דא"ח בעשה אם היא שניה ע"ש בר"מ ה' א"ב ומכ"ש ח"ל וח"ע וז"פ.