מנחת חינוך · סימן תנ״ד, ג׳

והוספה במצוה שהוא מן התורה הדינים כן הוא אם עושה המצוה כ"פ כגון שתוקע כ"פ בראש השנה או נוטל לולב כ"פ ביום אין זו הוספה וזה מבואר בארוכה בתוס' ר"ה דף כ"ח ע"ב בד"ה ומנא תימרא וכו' ובתוס' בדף ט"ז ע"ב בד"ה ותוקעים וכו' וכן הביא הרהמ"ח דבעשיית המצוה כ"פ ביום שחייב לא שייך ב"ת. והנה התוס' ע"י הקושיא שהקשו על הא דמבואר בר"ה שם למה תוקעין וכו' כשיושבים ותוקעין וכו' כשהם עומדים האיך יוכלו לתקוע ב' פעמים והא עוברים על ב"ת ותירצו דבעשיית המצוה כ"פ אינו עובר על ב"ת ולדבריהם אין חילוק בין שמתקנים חכמינו זכרונם לברכה ובין שעושה מדעת עצמו כגון לולב שלא תקנו חכמינו זכרונם לברכה כ"פ והוא נוטל כ"פ אינו עובר וכן כתבו התוס' ד"ה ומנא וכו' הן לולב והן מצה וכו' וכן הקשו שם בדף כ"ח ע"ב מהא דמבואר פרק בתרא דר"ה דשלשה תרועות נאמרו בר"ה שנים מד"ת ואחת מד"ס ולא שייך ב"ת דבעשיית המצוה כ"פ אינו עובר על ב"ת ע"ש והרשב"א בחידושיו בר"ה כ' דלא קש' קושי' התוס' האיך תוקעין שתי פעמים דמוסיף דאינו עובר בב"ת רק אם עושה מדעת עצמו כגון כהן וכו' אבל מה שתקנו חכמינו זכרונם לברכה לצורך אין כאן ב"ת דכבר נאמר עפ"י התורה וכו' וקשה לדבריו אם כן האיך נוטלים לולב כ"פ ביום וכמה זיתים מצה בליל פסח דלא תקנו חכמינו זכרונם לברכה לצורך. והתוס' בדף ט"ז מביאים ג"כ זה וכי תעלה על הדעת דלהרשב"א אסור ליטול לולב או להניח תפילין כ"פ ביום או הרבה זיתים מצה וכדומה. אך באמת הרשב"א מודה לסברת התוס' דכפילות מצוה אין קפידה אך הוא מחדש דלדברי התוס' במקום דהוי מוסיף א"י חכמינו זכרונם לברכה ג"כ לתקן להוסיף כמו שהקשו מתקיעות דמיושב ומעומד ושנים מד"ת ואחד מד"ס וצריכים לתירוצים ולדברי הרשב"א החכמים יכולים לתקן לצורך בכ"ע דזה לא הוי מוסיף דהתורה נתנה להם רשות לחדש ולהוסיף ולהר"מ כמ"ש לעיל בתנאי שלא יאמרו שהוא מן התורה כ"נ ברור דסברת התוס' הוא מוסכם לדעת הרשב"א ג"כ. ועיין בספ"י בר"ה שם שתמה על התוס' האיך לא תירצו כתירוץ הרשב"א דהרי דברי הרשב"א כראוי מוצק ע"ש וא"י מקום לתמי' דלדברי התוס' מתורץ לולב ומצה ג"כ ובתירוץ הרשב"א אינו מתורץ אך לפמ"ש אפשר התוס' לא ס"ל כהרשב"א וס"ל כמ"ש לעיל דמצוה חדשה יכולים החכמים לתקן אבל להוסיף במצות התורה דנראה גרעון ח"ו כמ"ש הרהמ"ח אפשר אין להם רשות רק במקום סייג וגדר כגון יום טוב של גליות וכדומה אבל במקום דאין סייג וגדר במצות התורה אין רשות להוסיף להם במצות התורה ע"כ תירצו דאין זה הוספה ואפשר לכוין בתירוץ הפ"י ג"כ ע"ש. שוב ראיתי בס' טורי אבן בר"ה שם שחלק על הרשב"א דאפילו חכמים לא יוכלו להוסיף אפילו בשביל סייג כי לא יוכלו לתקן כי הוא עבירה בקו"ע ואין כח ביד חכמים לעקור ד"ת כי אם בשוא"ת כמבואר ביבמות ע"ש. וכתבו עוד התוס' בר"ה דה"ה אם נותן כ"פ על הקרן מהנתנין במתנ' אחת אינו עובר דהו"ל ככופל המצוה רק אם נותן בקרן אחר ג"כ כמו שמבואר שם בנתערבו וכו' עוד כתבו התוס' וכן בהדס וערבה אפילו נותן כמה הדסים או כמה ערבות אין זה ב"ת וכו' אלא אם כן מוסיף מין אחר וכן כתבו בסוכה דף ל"ד ע"ב. מבואר כדעת הראב"ד פ"ז מה' לולב דאינו עובר באותו מין אלא במין אחר. ולדעתם לאו דוקא הדס וערבה ה"ה לולב ואתרוג אם נוטל ב' לולבים או שני אתרוגים אינו עובר בב"ת כיון דליכא מין אחר וכן כתב בס' כ"ת בסוכה שם ע"ש. וכתבו ותימה דלפירוש זה אם נותן כמה חוטין בציצית וכמה פרשיות בתפילין בבית אחד לא הי' עובר משום ב"ת. ואיני מבין התמיה דלמא האמת כן הוא אך התוס' במנחות בפ' התכלת (מנחות דף ל"ח ע"א) בד"ה התכלת פלפלו בזה ובתחילת דבריהם דעתם דאין עובר על ב"ת בכמה חוטין אך הקשו דבסנהדרין מבואר דעוברים על ב"ת ע"ש באריכות. וגם קשה לסברתם דהטיל למוטלת דכופל עוד ציצית. ומבואר שם במנחות דף מ' ע"ב דעובר על ב"ת וגם הרב המגיד הקשה על הראב"ד כמו בב' לולבים וב' אתרוגים אינו עובר כיון דלאו מינא אחריתי הוא אם כן ה"ה בב' תפילין אינו עובר ובעירובין פ' המוצא תפילין מבואר דעובר אם הניח ב' תפילין על הראש או על הזרוע. ובאמת א"י מה הכריח לרבותינו בעלי התוס' להשוות דבר זה הן בעשיית המצות כ"פ והן בכופל המצוה כגון שני אתרוגים וכדומה דלכאורה יש לחלק דבעשיית המצוה כ"פ כגון תקיעות או לולב או מצה דהתורה כתבה יום תרועה וביום הראשון וכו' בערב תאכלו מצות אם כן נהי דהתורה הי' צריכה ליתן שיעור למצוה דהמצוה היא בשלש תרועות ובפ"א ביום ארבעה מינים וכזית מצה כ"ז שלא לפחות דפחות אינה מצוה אבל להוסיף רשאי דיום תרועה משמע כ"ה וכן ביום הראשון וכן בערב תאכלו וכו' אבל לכפול המצוה בפ"א דהתורה כתבה כך חוטין ולהוסיף או אתרוג אחד ולהוסיף או בכל בית פרשה ולהוסיף אין לנו ואפשר דזה הוי הוספה דשם כתבה התורה יום נראה דכל היום מותר לתקוע רק שלא לפחות אבל בדבר זה דהתורה כתבה שיעור המצוה כגון כך וכך חוטין וכדומה אפשר דאסור להוסיף ואין דמיון לכופל המצוה כ"פ דוק בשכלך. ובאמת כ"ה דעת הר"מ בפ"ז מהלכות לולב דשני לולבים וכו' עוברים וכן כתב הרהמ"ח ומכל מקום כתב דאם כופל המצוה שתקע כ"פ ביום או נטל כ"פ לולב אין עוברים בב"ת אם כן יש חילוק בדבר ומי הכריח לרבותינו בעלי התוס' להשוות הדבר ולהקשות מציצית ותפילין מהש"ס. ובתוס' בראש השנה דף ט"ז לא כתבו רק בכופל המצוה כ"פ ביום לא כמו כאן [בסנהדרין] בדף פ"ח שכתבו בהדס וערבה ג"כ. והנה הרהמ"ח נקיט ב' לולבין ה"ה ב' אתרוגים והדס וערבה אין מבואר בדבריו ועיין בר"מ שבהדס מותר להוסיף משום נוי ועיין בהרהמ"ח ובכ"מ לענין ערבה. והנה לפי שיטת התוספות כאן שכ' דבמין אחר עובר אם כן בארבעה מינים אם מוסיף מין חמישי עובר בב"ת ע' בתוס' סוכה דף ל"א בד"ה הואיל וכו' אף על פי דמבואר בסנהדרין דלמ"ד לולב א"צ אגוד האי לחודא קאי היינו דאינו גורע ויצא ידי המצוה אבל עובר על ב"ת וה"ה בב"כ שמוסיף ברכה אחרת ועיין בתוס' בסנהדרין בפ' הנחנקין דכתבו דהוא רק מדרבנן אבל ה' טוטפות בתפילין דהוי אגוד וכן ב"כ דמוסיף תיכף לאחר ג' ברכות בודאי עוברים על הלאו ע' בסנהדרין. ולשיטת הר"מ והרהמ"ח דבמין אחד עובר בב"ת כגון שני אתרוגים ומבואר בדברי הרהמ"ח גבי ד' מינים דאם הוא מין חמישי אינו עובר כיון דאין צריך אגוד קצ"ע דיהי' מין אחד גרע הרבה ממין אחר ועיין בראב"ד בהלכות לולב שם ומכל מקום דוקא גבי לולב אבל ה' טוטפות בתפילין עובר כמו שמבואר בדברי הרהמ"ח וכן ברכה רביעית מב"כ כמו שמבואר בר"מ גבי נ"כ.