מנחת חינוך · סימן תנ״ד, ד׳

והנה מבואר בר"ה ומביא הרהמ"ח דמסיק רבא דלעבור על ב"ת בזמנו לא בעי כוונה ושלא בזמנו בעי כוונה. והנה ה' טוטפות בתפילין אם כבר יצא ידי המצוה באותו יום הו"ל כעבר זמנו ואינו עובר בלא כוונה ע' בגמ' גבי ב"כ דלא הוי עבר זמנו בבירך כיון דאי מתרמי ציבורא אחרינא וכו' ועיין בתוס' גבי שופר דג"כ אי מתרמי וכו' אבל בתפילין א"צ עוד להניח תפילין אם כן הו"ל עבר זמנו. אך באמת תפילין כל היום זמנו דמצוה להניח עליו כל היום הו"ל זמנו ועיין בעירובין דף צ"ו ואבעיא וכו' דת"ק סובר לעבור לא בעי כוונה וכו' ובתירוץ זה היינו דשבת זמן תפילין וה"ל זמנו אף דתיכף אם מניח זוג אחד יצא י"ח תפילין אם כן עבר זמנו וא"כ אמאי לת"ק יכניס רק זוג אחד יניח זוג אחד ויוצא בהם ואחר יניח עוד זוג אלא בודאי דכ"ה ה"ל זמנו ובלולב כיון דאגבי' נפיק בו א"ש אם כבר יצא ואחר נטל עוד הפעם ב' לולבין או ה' מינים לכל מר כדאית ליה הו"ל שלא בזמנו ובעי כוונה לעבור וכ"ז לרבא דס"ל מצות א"צ כוונה לצאת ה"ה לעבור בזמנו נמי לא בעי כוונה ויש שם סברא אף דלצאת לא בעי כוונה לעבור בעי כוונה ואח"כ מסיק דלעבור בזמנו שוה עם לצאת דל"ב כוונה אבל למאן דסובר מצות צריכות כוונה לצאת בודאי לעבור גם כן בעי כוונה אפילו בזמנה ע' בר"ה ובעירובין דכ"ע סברי דלעבור גרע בל"כ מלצאת אם כן למאן דס"ל מצות צריכות כוונה לעבור ודאי בעי כוונה אפילו בזמנה. והנה ידוע מחלוקת הראשונים בזה ודעת הר"מ ע' בהה"מ בהלכות תו"מ דסובר אם בדעתו דמצ"כ והדברים עתיקים אם כן בלעבור בזמנה תלוי בשיטות הראשונים מצ"כ אבל שלא בזמנה ד"ה צ"כ כמסקנת רבא. וקצ"ע על הר"מ פי"ד מהלכות נ"כ דאין הכהנים רשאים וכו' לא תוסיפו על הדבר וכו' הו"ל לכתוב במתכוין דוקא לשיטתו וכן בהלכות לולב דאין מוסיפין דוקא במתכוין אך סמך על המבין לשיטתו בל"כ לאו מצוה כלל אם כן אינו עובר בב"ת וד"ז לדידן דקיימא לן מצ"כ אינו עובר בזמנו בלא כוונה מבואר להדיא ברי"ו מובא במג"א סי' תרנ"א. והמוסיף יום כגון שמיני בסוכה או לולב אחר החג או יום עוד יום טוב מבואר דשלא בזמנו בעי כוונה לעבור ובלא כוונה אינו עובר וכן מסיק רבא ומביא הרהמ"ח. ולענין נשים ועבדים דפטורים ממ"ע שהזמן גמרא אי עוברים בב"ת אם עושים המצוה ע' בר"ה בסוגיא דהא נשים מעכבים ברש"י ובתוס' ועי' בעירובין גבי מיכל בת כושי שהיתה מנחת תפילין ובתוס' שם מהילני המלכה ועיין בר"נ בכ"מ ועיין בש"ג בר"ה דבנשי' דלא נצטוו על אלו המצות לא שייך גביי' ב"ת כלל כמו האיש שמניח תפילין שלא במקום הנחתן ועיין בחגיגה גבי הקריב חמשה חגיגות ביום טוב ראשון אי חוזר ומקריב ע"ש שיטת רש"י משום ב"ת ועיין בתוס' שיטה אחרת ועיין בר"מ בחגיגה. והנה עניני הלאו הזה הוא עמוק מאוד ולא למדתי היטב וצריך אריכות גדול בש"ס ופוסקים ובעזהשי"ת אשנה פ"ז. והנה הרהמ"ח כתב בלאו הזה דחייב מלקות אך הר"מ לא כ' מלקות בלאו הזה בשום מקום וגם בפי"ט מהל' סנהדרין לא מנאו בכלל הלוקין ולדבריו מה שמקשה הש"ס בר"ה ובעירובין אלא מעתה הישן בשמיני ילקה היינו מכל מקום ועיין בפרמ"ג באו"ח בפתיחה הכוללת בזה ובעזהשי"ת אשנה זה בעזרת הגומר עלי: