מנחת חינוך · סימן תנ״ב, ב׳

תלש אבר מן החי ונטרפה בנטילתו ואכלו חייב שתים משום אמ"ה ומשום טריפה שהרי שני איסורים באים כאחד כן לשון הר"מ והרהמ"ח והיינו דפוסקים דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת ובשעת תלישה חל איסור אמ"ה וטריפה ג"כ דנטרפה עם התלישה והוי איסור בב"א ע' בגמרא הא נטרפה מקודם אין איסור אמ"ה חל על איסור טריפה. אח"ז כתב התולש חלב מן החי חייב שתים. ותמהו עליו כיון דלאו לאברים עומדת היאך חל עתה בשעת התלישה איסור אמ"ה על איסור חלב וכן אח"ז כתב דהתולש חלב מן הטריפה חייב שלש והוא ג"כ תמוה לשיטתו היאך חל איסור אמ"ה על חלב ועל טריפה. ועיין בלחם משנה שהאריך בזה. ועיין בס' פר"ח שתמה על הר"מ בדין ראשון אף אם נטרפה מכבר מכל מקום אמאי לא יחול אמ"ה על טריפה דהוי איסור מוסיף לב"נ והתוס' בסוגי' הקשו קושי' זו ותירצו דר"י לית לי' א"מ ע' בדף ק"ג ע"א בד"ה מ"ס וכו' אבל הר"מ דפוסק דאחע"א בא"כ או מוסיף ע' פי"ז מהלכות א"ב ובכ"מ אם כן אמאי צריך כאן לכתוב נטרפה בנטילתו דאף טריפה מכבר חל עליו אמ"ה דהוי א"מ. עוד הקשה כיון דסובר הר"ם דתולש חלב חייב שתים דאמ"ה חל על חלב אם כן נתחייב שלש משום אמ"ה ומשום בשר בשדה וכו' ומשום חלב כקושית התוס' בדף ק"ב ע"ב בד"ה שאין וכו'. והנה להאריך בענינים הללו בדיני אחע"א צריך הרבה קונטרסים והדברים ארוכים ועתיקים אין כאן מקומו בח"ז ע' בס' שעה"מ פי"ז מהל' א"ב ובכרו"פ כאן והרבה האחרונים שהאריכו בזה דבש מצאת וכו' ומכל מקום אני לך. והנה כ"ז שאמרנו שחייב שתים היינו על כל פנים דאיכא כזית בשר באבר דאי לאו אלא ע"י צירוף גו"ע נהי דחייב משום אבר מכל מקום משום טריפה אינו חייב אך לפי פסק הר"ם פ"ח ממאכ"א דהאוכל גה"נ של נבילה או טריפה חייב שתים אף דס"ל דאין בגידין בנ"ט מכל מקום חייב משום נבילה וטריפה ותמהו עליו הראשונים ע' בכ"מ. והאחרונים תירצו כיון דנחשב אכילה לגבי גיד נחשב נמי אכילה לענין נבילה וטריפה ע' בשער המלך וכרו"פ. ובח"ז ג"כ כתבתי ד"ז מט"א והדברים עתיקים אם כן אפשר גם כאן אף ע"י צירוף דחייב משום אמ"ה חייב ג"כ משום טריפה אף דבעלמא אינו חייב מכל מקום כאן כיון דחייב משום אמ"ה חייב ג"כ משום לאוים אחרים היינו טריפה ויש לפלפל הרבה בסוגי' אך אין כאן מקומו ובאתי רק לעורר. וגם אפשר לומר הא דחלקו בחוץ פטור דוקא אם אין בו רק איסור אמ"ה אבל אם יש עוד איסור כגון שיש כזית בשר דעובר משום טריפה ומצטרף בכא"פ עובר ג"כ משום אמ"ה כיון דנחשב אכילה לענין איסור אחר נחשב אכילה ג"כ לאיסור אמ"ה ובאתי רק לעורר.