מנחת חינוך · סימן תנ״ב, א׳

שנמנענו שלא לאכול אבר מן החי כו' וע"ז נאמר ולא תאכל הנפש כו'. זה מבואר בר"מ פ"ה ממאכלות אסורות ובטור וביו"ד סי' ס"ב ג"כ מבואר הרבה מכל מקום אכתוב קצת בקיצור כי בש"ע באו הדיני' בקיצור וכ"ה. אם חתך אבר מן החי בהמה חיה ועוף מן הטהורים דוקא ואכל עובר בלאו הזה אבל מן הטמאים אינו עובר דרבנן נפקא להו מקרא דאינו נוהג בטמאי'. ויש אברים שיש בהם בשר גידים ועצמות כגון יד או רגל וכדומה ויש אברים שאין בהם עצמות כגון הטחול והלשון וכדומה על כ"א עובר בלאו משום אמ"ה ואפילו חתך מקצת מאבר שאין בו עצם עובר משום אמ"ה כ"ה דעת הר"מ ויש חולקין דעל מקצתו מאבר שאין בו עצם אינו חייב משום אמ"ה ועיין בהה"מ ובלחם משנה רק משום בשר מן החי ולהר"מ חייב שנים משום אמ"ה ובשר מהחי. ואמ"ה צריך כזית ובאבר שאין בו עצם חייב על כזית בשר משום אמ"ה ומבואר בש"ס דחולין דף ק"ב ע"ב דר"י ס"ל דלא תאכל הנפש כו' זה אמ"ה ובשר בשדה טרפה זה בשר מה"ח וכן פסק הר"מ בפ"ד שם וכן הרהמ"ח בפ' משפטי' דהלכה כר"י אם כן אם אכל כזית מאמ"ה שאין בו עצם הן מקצתו והן כולו עובר משום שני לאוין משום אמ"ה ולאו דטרפה כמבואר שם בחולין דאמ"ה ובשר מה"ח ה"ל שני שמות. ובאבר שיש בו עצם צריך ג"כ כזית ואם אכל כזית מן האבר חייב משום אמ"ה וא"צ כזית בשר רק גידים ועצמות גם כן מצטרפין לכזית ואם אכל כזית בין הכל אף שיש פחות מכזית בשר מצטרפין הגידין והעצמות דכן היא גזה"כ אבל על כל פנים בין הכל בעינן כזית וכן אם אכל כל האבר אם יש באבר כזית חייב ואם לאו פטור וביש בו כזית אינו עובר משום בשר טריפה כיון דאין בו כזית בשר ועל טריפה צריך כזית בשר דוקא וגידין ועצמות אין מצטרפין ואם יש על האבר כזית בשר עובר משום אמ"ה ומשום טריפה ופשוט. ובד"ז דאכל מן האבר כזית חייב אף דבאבר איכא הרבה זיתים התוס' בפ' גה"נ דף צ"ו חולקין ע"ז וסוברים דבאבר גדול אינו חייב בכזית ממנו רק אם אכלו כולו ועי' באחרונים ולפלפל בכל פרט הוא אריכות גדול ואני כותב לך השיטות בקיצור עי' בספרן של צדיקים דבש מצאת כו'. ואינו חייב על אמ"ה רק אם הוא כברייתו אז גידין ועצמו' מצטרפין אבל אם הפריד הבשר מהאבר ושינה האבר מברייתו אינו חייב רק על הבשר משום בשר בשדה כו' דהיינו טריפה ואין גידין ועצמות מצטרפין דאינו אמ"ה דשינה האבר מברייתו ומבואר בש"ס סוף פ' גה"נ חלקו בחוץ סובר ר"י דפטור חלקו בפנים חייב לר"י ורש"י פירש חלקו בחוץ דחלק הכזית של האבר בחוץ ואכל ח"ז לבד וחצי זית השני לבד ולא אכלן בב"א פטור אעפ"י שבכל איסורי' חייב בכזית בכא"פ הכא חידוש הוא דגידין ועצמות מצטרף אין לך בו אלא חידושו ואינו חייב בזא"ז. אבל אם חלקו בחוץ ונתן שתיהן לתוך פיו ובלען בב"א חייב ואם חלקו בפנים בתוך פיו אעפ"י שלא בב"א חייב דדרך אכילה הוא לחלק בפנים ורשב"ל פוטר אף בכה"ג רק אינו חייב אלא בבלען בב"א. ופשוט דוקא בכה"ג דצריך לצירוף גידים ועצמות אבל אם אכל כזית בשר מהטחול וכדומה דאינו חידוש כי הוא בשר חייב ככל האיסורים ל"מ דחייב משום הלאו דבשר בשדה כו' היינו משום טריפה אלא אף לאו דאמ"ה ג"כ חייב בצירוף כדאכ"פ ככל איסורים רק באבר שחייב ע"י צירוף גידים ועצמות פטור בחלקו כיון דחידוש הוא והתוספות חולקים על רש"י ופרשו דחלקו בחוץ אפילו נתן שניהם בפיו ובלען בב"א מכל מקום פטור דבעינן שיהא מחובר בפיו דאל"ה לא הוי עליו שם אבר וג"כ הטעם כיון דחידוש הוא דגידין ועצמות מצטרפין. וחלקו בפנים חייב דדרך שנחלק בפיו בשעת לעיסה. והנה גם לשיטתם באבר של בשר לחוד שאינו חידוש אם כן חלקו בחוץ ואף בזאח"ז חייב כמ"ש לשיטת רש"י. והר"מ כתב חלקו בחוץ כו' ועיין בלחם משנה שכתב בדעת רבינו שסובר כרש"י דאם בלען בב"א חייב אף חלקו בחוץ והראב"ד סובר כדעת התוס' ועי' בהה"מ שפירש פירוש אחר בדברי הר"מ ועיין בלחם משנה שהניח דברי הרה"מ בצ"ע. והנה בכל האיסורים קיי"ל אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכל ח"ז אחר או אכל אותו ח"ז שהקיאו חייב עיין בר"מ פי"ד מהלכות מאכ"א וכאן לא שייך זה כיון דחלקו בחוץ פטור רק בכזית בשר באמ"ה שייך כמ"ש. וד"ז דמבואר דבין החניכים מצטרף שייך ג"כ כאן דזה הוי כבלע ופשוט. ועי' בפרמ"ג שחקר כיון דח"ש אסור מן התורה מטעם דחזי לאיצטרופיה אם נאמר דחזי לאצטרופי היינו בכדי אכ"פ אם כן כאן דאינו חייב בכא"פ דחלקו פטור יהיה ח"ש מותר אך באמת אסור מחמת המשהו בשר דזה חזי לאצטרופי מלאו דטריפה וחייב בכא"פ וגם יש סוברים דחזי לאצטרופי היינו אם היה אוכל כל השיעור והדברים עתיקים. וע"ש עוד דכתב אף דמצטרף גו"ע מכל מקום אם אכל לאמ"ה שלא כדר"א כגון שעירב בו דבר מר וכו' פטור כמו גה"נ דעץ הוא והתורה אסרה ומכל מקום פטור שלא כדר"א ה"נ ומביא ראיה לדבריו ע"ש. וע' לעיל שהקשיתי קושיא עצומה על זה דאינו חייב [רק] בב"א ולא בכא"פ כיון דחידוש הוא ובזבחים דף ע' מבואר להיפך גבי נבילת עוף טהור כיון דחידוש הוא מצטרף אף ביותר מכא"פ וצריך קרא דאין מצרף ע"ש ואין לכפול הדברים והוא לעיל במצוה.