מנחת חינוך · סימן תמ״ב, ב׳

והנה הלאו הזה באוכל חוץ לירושלים היינו לאחר שנכנס לפנים מחומת ירושלים ואפקי' ואכלי' חייב מלקות ומ"ש הרהמ"ח משיראה פני הבית היינו לפנים מן החומה דרואה פני הבתים שבעיר ובר"מ אינו מבואר רק בלשון לפנים מן החומה והרהמ"ח הי' לו גירסא זו וכ"נ מדברי התוס' במכות דף י"ט ע"ב אבל הכל אחד ואם אכלו בחוץ קודם שנכנס לפנים לוקים מכות מרדות מדבריהם כן מבואר בר"מ כאן פ"ב והכסף משנה כתב דסובר רבינו כסברת התוס' דעבר בעשה באכלם קודם שנכנס ע"כ כ' דמ"מ מדבריהם דכ' צ"ל היינו המ"מ הוא מדבריהם דאינו מלקות מה"ת. ולאו זה כ"ז שלא נפדה דאם נפדה מותר לאכלו והוא כחולין לכ"ד. ומע"ש כשהוא בירושלים א"י לפדות מן התורה דגזה"כ בריחוק מקום אתה פודה ולא בקירוב מקום אך אם נכנס לירושלים ויצא מבואר בש"ס כאן ובב"מ פ' הזהב דמחיצה לקלוט אינו אלא מדרבנן ואין לו פדיון אבל מן התורה יש לו פדיון אם כן פשוט בנכנס לירושלים ויצא ופדה אותו דאין לוקין אם אכל אחר הפדי' דמה"ת הוי פדוי וכאן אין שייך לומר כיון דמדבריהם אינו פדוי הו"ל מע"ש וחייב כמבואר בר"מ דע"י דרבנן הוי דאוריי' זה לא שייך כאן והחילוק קל להבין. ומבואר במכות דף י"ט דזה פשיטא הוא בחוץ ומשאו בפנים קלטוהו מחיצות ואם דמבואר שם לענין פדיון ממילא זה ג"כ דאם משאו בפנים הו"ל נכנס בתוך החומה ולוקין אם אכלו בחוץ. והר"מ אינו מביא ד"ז בפי' כיון דפשיטא להש"ס ד"ז א"צ להביא ואם הוא בפנים ומשאו על כתיפו עדיין בחוץ מבואר שם דדרשינן ממך ממילואך ועיין ברש"י ותוס' דפרשו דחייב דהו"ל כאלו נכנס לפנים ואינו נפדה וג"כ לוקין באפקי' ואכלו. ואם המשא אינו על כתיפיו ממש רק נקיט לה בקניא והקנה הוא עם המשא בחוץ הוא אבעיא דר"פ ואסיק לה בתיקו ובסוף הסוגיא אמר רבינא כגון דנקיט לי' בקניא ותיפשוט אבעיא דר"פ ופרש"י דאיפשט הו"ל כאילו היתה בפנים וחייב אם הדר אכלו בחוץ. וכן פרשו התוס' ע"ש אם כן לשיטתם חייב במשאו על כתיפו בחוץ ואפילו נקיט לי' בקניא. וז"ל הר"ם כאן בהלכה ח' הי' הוא בפנים ומשאו בחוץ אפילו הי' אוחז אותו בקנה הואיל ולא נכנס המעשר ה"ז מותר לפדותו וכו' ופירש הכסף משנה דהר"מ מפרש היפך מפרש"י והיינו הוא בפנים ומשאו בחוץ וכו' דרשינן כי ירחק ממילואך והיינו כיון דהמשא רחוק נפדה ואח"ז דנפשט בעי' דר"פ דבקניא ג"כ הו"ל כאלו לא נכנס כלל ע"ש. ואיני מבין דברי הר"מ שכתב תחילה דמשאו בחוץ והיינו על כתיפו הו"ל כאלו לא נכנס מאי זה שכ' ואפילו נקיט ליה בקנה מאי אפילו הא כש"כ הוא דבקניא המשא רחוק יותר משהמשא על כתפיו אם כן בוודאי הו"ל כמבחוץ. וע"כ צ"ל דברישא לא מיירי מעל כתפי' רק מוטל בחוץ וע"ז כ' לשון אפילו אם אוחז וכו' דבזה שייך לשון אפילו אך לפ"ז אינו מביא הר"מ דין דאם המשא על כתפיו דהוא קרוב יותר מהו דינו ואם דינו ג"כ כלחוץ הי"ל לכתוב רבותא יותר דעל כתפו קרוב יותר בקניא. ואם דינו כלפנים פשיטא הו"ל להר"מ לכתוב וצ"ע גדול בדברי הר"מ ולא עמדו בזה נ"כ. ואפילו פירות טבל שנגמרה מלאכתן ונכנסו בירושלים ויצאו והפריש מהם מעשר שני ואכל חייב מלקות דקיימא לן מתנות שלא הורמו כמי שהורמו והו"ל המעשר נכנס לעיר. ולענין זה דהוי דאורייתא כ"ע סוברים בפ"ג דמסכת מע"ש דהוי כמי שהורמו ע' כאן במכות. ולענין קליטת מחיצות דהוי דרבנן הוא פלוגתא במשנה שם וג"כ הלכה כת"ק דכמי שהורמו דמי עיין בר"מ כאן ובפ"ה מהלכו' אישות ובהלכות נחלות ובכמה דוכתין בש"ס ואין כאן מקומו להאריך ובפירות שלא נגמרו מלאכתן כ' הר"מ בהלכה דל"מ פדיי'. וז"פ אפילו לענין דהוי מן התורה כגון כאן לאכלו בחוץ מכל מקום לא הוי כהורמו בלא נגמרה מלאכתן ע' בכמה סוגי' ועיין בכסף משנה פ"ג הלכה י"ז מה שהקשה על הר"מ בענין זה דפסק כמי שהורמו שתירץ בשם הר"י קורקוס ואין כאן מקומו להאריך.