מנחת חינוך · סימן תמ״ב, א׳

שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלים שנא' לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וכו'. מבואר בר"מ פ"ב מהלכות מע"ש ומ"ר והנה הפרשת מעשר שני יתבאר לקמן במצוה תע"ג והדברים החייבים במע"ש שם מבוארים בדברי הרהמ"ח ובעזהש"י יתבאר שם ומבואר ג"כ ביו"ד סי' של"א. והנה כאן מבואר הלאו של אכילת מע"ש חוץ לירושלים ומע"ש לאכול בירושלים הוא מ"ע כמבואר בתורה כאן כי אם וכו' תאכלנו וכן בפרשת עשר תעשר וכו' ואכלת לפני וכו' מעשר דגנך ובכריתות דף ד' אמרינן דאכל מעשר ב' דגן תירוש ויצהר לוקה שלש וכו' מכדי כתיב ואכלת לפני ה' אלקיך וכו' ל"ל דכתב לא תוכל וכו' ומקשה הש"ס אי מההיא ה"א בעשה וכו' אך שם מבואר הלשון ה"א בעשה דכתיב ואכלת לפני וכו' בפנים אין בחוץ לא וכו' וע"ז אמר ה"א בעשה היינו לאו הבא מכלל עשה דאסור לאכלו בחוץ אבל בפנים אפשר אין מצוה רק רשות ע"ש. ועיין בסנהדרין דף ג' ע"ב גבי בן סורר ומורה אכל מעשר שני בירושלים אינו נעשה בן סורר ומורה והיינו דגנב מעות מעשר שני ע"ש בר"ש ומבואר בגמרא הטעם כיון דכי אורחי' אכל לא ממשיך. ועיין בר"מ פ"ז מהלכות ממרים שכתב הטעם דהוא מצוה וע"ש בלחם משנה שכ' דבש"ס אינו מבואר ט"ז דאינו מצוה אלא לבעלים מכל מקום עשה לא שמעינן אך במכות דף י"ט ע"ב מבואר דא"ח על הלאו דאכילת חוץ לירושלים עד שנכנס לפנים מן החומה כמו שיבואר כאן בס"ד דכתיב לא תוכל לאכול כי אם לפני ה' אלקיך וכו' כ"ה דקרינן לפני קרינן לא תאכל אבל קודם שנכנס אינו חייב דלא קרינן ביה לפני לא קרינן לא תאכל וכו' וכתבו התוס' וז"ל וקשה אם כן כיון דמותר לאכול קודם שנכנס לפנים מן החומה אם כן למה הוזקק לעולם לפדות מע"ש. ונ"ל דודאי ליכא לאו אלא עשה דכתיב וצרת הכסף ובלא פדי' לאו ג"כ אינו מוכח רק לאו הבא מכלל עשה וצרת וכו' ובלא פדי' אסור אבל להיות מ"ע לאכול בירושלים לא שמענו וכן מבואר בדברי הר"מ והרהמ"ח דלא מנו במנין המצות דמ"ע לאכול בירושלים רק הל"ת והלאו הבא מכלל עשה הנוסף אין דרכו למנות כידוע. והנה אף אם נאמר דמקיים מצוה מן התורה אם אוכל בירושלים מכל מקום אין קושי' על הר"מ והרהמ"ח למה לא מנו זה במצות עשה בפ"ע במנין המצות כי הר"מ אזיל לשיטתו בסמ"ק שלו בשורש י"ב והרהמ"ח נמשך אחריו שאינו מונה בתרומה נתינה לכהן ומעשר נתינה ללוי ומ"ע נתינה לעני וחלה נתינה לכהן למצות בפ"ע רק הם חלק מחלקי המצות של הפרשתם אעפ"י שכולם מצוה מן התורה היינו הנתינה שלהם לכ"א מכל מקום אינו נמנה בפ"ע רק הם חלק מחלקי המצות של הפרשה ה"נ שם החלק הנתינה לכהן וללוי ולעני וכאן האכילה בירושלים הוא חלק ממצות הפרשה ומכל מקום יוכל להיות שהיא מצוה מן התורה לאכול בירושלים רק לא נמנה למצוה בפ"ע. אך לדעת הרמב"ן שם שהשיג על הר"מ ומונה בדברים הטובלים ההפרש' בפ"ע והנתינה בפ"ע כ"א למצות עשה וכפי מה שסיקל מחשבונו של הר"מ משלים שם בארבעה מצות אלו נתינות תרומה לכהן וחלה לכהן ומע"ר נתינה ללוי ומ"ע נתינה לעני. ועיין בס' פר"ד בדרך מצותיך שתמה על הרמב"ן על מה שלא מנה נתינת תרומת מעשר לכהן ע"ש. על כל פנים במע"ש לא השיג הרמב"ן כלל ומודה דאין כאן אלא מ"ע של הפרשה ואכילה בירושלים אינו מונה ג"כ מבואר דכולם סוברים דאינו מצוה כלל מן התורה לאכול בירושלים רק אם אכלו חוץ לירושלים לאחר שנכנס עובר בלאו הבא מכלל עשה. אבל שיהיה מ"ע מוטל שיאכל בירושלים ואם אוכל בירושלים מקיים מ"ע לא שמענו מכל הראשונים ויכול להיות שהוא רשות רק חוץ לירושלים אסור אבל בירושלים אינו מקיים מצוה כלל כמו כל לאו הבא מכלל עשה שחיטה וכדומ' והרבה כיוצא בזה א"צ להאריך כי ידוע הוא אצל כל תלמיד.