מנחת חינוך · סימן תמ״א, ב׳

ומבואר בש"ס כ"פ ועיין בבכורות דט"ו ובמקומות הנרשמים שם דבע"מ שנפדו עומד רק לזביחה ואכילה אבל מחיים אסורה כמו קודם שנפדו בגיזה ועבודה וחלב וכו'. והנה דיני גיזה ועבודה בפסהמ"ק יתבאר לקמן בעזה"י בלאווין דגיזה ועבודה. וכעת לא ראיתי להר"מ שיביא ד"ז דחלב אסור וכל הדברים הנחשבים במשנה בחולין ובבכורות מביא הר"מ דמבואר במשנה דפטורה מבכורה ומבואר בר"מ פ"ה מהלכות בכורות הלכה ח'. ומן המתנות מבואר בר"מ פ"ט מהלכות בכורים ואסורים בגיזה ועבודה הוא בפ"א מהלכות מעילה הלכה ט'. וולדן אסור מביא כאן בפ"א מהלכות א"מ. והשוחטן בחוץ סובר הר"מ דפטור כמסקנת הש"ס האי דתני חייב אליבא דר"ע ובדוקין שבעין והר"מ פ"ג מהלכות פסהמ"ק אינו מחלק וסובר דלא כר"ע ע"כ בפי"ח מהלכות מעה"ק כותב סתם דכל דבר שאינו ראוי לאישים וכו' אינו חייב ונכלל בע"מ. ועושה תמורה מביא פ"ג מהלכות תמורה. ואם מתו נקברו מביא כאן ודין דחלב אסור לא ראיתי כעת שיביא והוא הלכה פסוקה אין חולק דנפקא מקרא בשר ולא חלב אעפ"י שממשמעות דבריו בפ"א דמעילה אפשר לפרש כן דכל דבר מחיים אסור מכל מקום הו"ל לפרש דפוסק צריך לפרש דבריו יותר ובמשנה בכ"מ פי' ולמה לא פי' הר"מ. ועיין בגמרא דבכורות דנתרבו מכלל ע"ש על כל פנים הו"ל להר"מ לפרש וקצ"ע. ופשוט דחלב שחוטה מותר דלאחר זביחה הותרו כל הדברים ע' בגמרא תזבח וכו' אין לך בהם היתר אכילה אלא משעת זביחה וכו' אבל אחר זביחה בוודאי מותר אם כן החלב ניתר ג"כ ויבואר עוד בזה בסייעתא דשמיא. וגם בבכורות דאמרינן מדאסרה תורה חלב פסוהמ"ק ש"מ דחלב שרי דלמא אסרה תורה חלב שחוטה של פסהמ"ק אבל חלב אסור מחמת אמו ש"מ דחלב מוקדשין ג"כ מותר בשחיטה. ועיין בתוס' מעילה דף י"ב ע"ב בד"ה חלב וכו' שמביאים בשם י"מ הא דאמרינן בשר ולא חלב היינו דאסור לחלוב אבל אם עבר וחלב החלב בעצמו מותר והתוס' דחו דבריהם מחולין דף ל"ו וכן מבכורות חלב מנלן דשרי מדאסר רחמנא חלב של פסהמ"ק ש"מ דחלב חולין שרי מבואר להדיא דהחלב אסור ומוכח כן מקרא דדרשינן בשר וכו' היינו דכתיב ואכלת בשר ולא חלב מוכח דחלב אסור ע"ש ובחולין דף ל"ו ובבכורות דף כ"ה ע"א בד"ה שער וכו'. ובוודאי צ"ע על הר"מ דלא גילה דעתו בזה. מ"ש לעיל דחלב שחוטה מותר בפסהמ"ק שנפדו שוב ראיתי בתוס' בבכורות שם מבואר להדיא כן כמ"ש ע"ש ועיין בחולין דף ל"ו מבואר דסד"א דדמן של פסהמ"ק טעון קבורה הואיל ואסורים בגיזה ועבודה וכו' ועיין בתוס' היינו כיון דחלב אסור דמן נמי אסור קמ"ל היקש דאיתקש למים ועיין בתוס' דאיצטרך לדם היוצא קודם שנשחט הרוב דמן מותר וכעת לא ראיתי להר"מ שמביא זה וצריך לעיין בסוגיא שם. ועיין במעילה דף נ"ג ע"א בתוס' בד"ה אתיא העברה וכו' דמביאים בשם י"מ דחלב של פסהמ"ק אסור באכילה ולא בהנאה והתוס' דחו דבריהם ע"ש ע"כ צ"ע ביותר דהר"מ אינו מביא זה ולא גילה דעתו כלל וצ"ע. ולכאורה צ"ע על הי"מ דדעתם דאינו אסור רק באכילה הא מבואר בבכורות חלב מנלן דשרי וכו' מפסהמ"ק בשר ולא חלב מכלל דחלב שרי ודחינן אימא דחולין אסור באכילה ופסהמ"ק אסור בהנאה הרי דחלב פסהמ"ק אסור בהנאה. אך באמת לא קשה דקודם שנדע דחלב חולין מותר באכילה ואפשר דאסור באכילה אם כן בוודאי בשר ולא חלב בפסהמ"ק לאסור בהנאה דבאכילה בלאו הכי אסור אבל השתא דקים לן דחלב חולין שרי אם כן יוכל להיות דהתורה אסרה רק אכילה כפשטא דקרא ואכלת בשר ולא חלב היינו אכילה וז"פ. והנה בנטרף או במתה דאסור להאכילה לכלבים וגם כל הנאות אסור כמ"ש לעיל בשם התוס' דפסחים אם עבר ונהנה או האכיל להנ"ל עובר בעשה דהוא לאו הבא מכ"ע ואכלת בשר ולא וכו' ול"ש לומר אהדרי' לאיסורא קמא כי גם קודם שנפדה אין לוקין על הנאת פסהמ"ק שמתו דאפילו בקה"ק יצאו מידי מעילה עיין בר"מ בהלכות מעילה. ולדעתי אה"נ בקדשים שלא נפדו הוא מהלאו דלא תוכל לאכול בשעריך וכו' היינו זריקת דמים עיין בר"מ פי"א מהלכות מעה"ק ולא תאכל היינו הנאה ג"כ כר"א בפסחים אם כן בפהמ"ק דלא היה זריקה אסור בהנאה מט"ז. ע' בקידושין דף נ"ז ע"ב מה שלי וכו' פירש"י כיון דלא נזרק הדם מי יתיר וכו' ע"ש בתוס'. ועל הנאה אין לוקין כידוע אך באוכל מקדשים שמתו לוקין מט"ז חוץ לאו דנבילה וזה תלוי באחע"א ואין כאן מקומו על כל פנים בהנאה אין לוקין ובאתי רק לרמוז ואין כאן מקומו להאריך.