מנחת חינוך · סימן ת״מ, ג׳

ושיעור העלאה בחוץ דבר הראוי לאישים חוץ מים ויין הוא בכזית ועצם מצטרף עם הבשר לכזית במחובר ומלח הוא ספק אם מצטרף לכזית. והמקטיר בחוץ הבהמה עם האימורין חייב משום האימורין דאין בשר הזבח חוצץ דמין במינו אינו חוצץ והמעלה מנחה שלא נקמצה כיון שאין הקומץ ברור ומובדל פטור. קמצה וחזר קמצה לתוכה חייב ע' בש"ס ובר"מ. היוצק והבולל וכו' בחוץ דאינו גמר עבודה וא"ח אלא על גמר עבודה כגון זריקה והקטרה ומנסך דילפינן מהעלאה וכ"ה גזה"כ. רובע והנרבע או בע"מ וכו' או מח"ז וכו' הכלל כל הדברים שאינם ראוים לפנים פטור בחוץ הן על השחיטה והן על העלאה ע' בזבחים דף קי"ב אבל לן ויוצא וכו' או שנפסל במחשבה דכל הנהו הוי פסולים בקודש חייבים על העלאתם בחוץ עיין בר"מ בפרקים פי"ח וי"ט ותראה. ופרה אדומה ששרפה חוץ ממקום שריפתה פטור דאינו ראוי לפתח אה"מ. ושעיר המשתלח דעת הר"מ לענין ש"ח והן לענין העלאה קודם ווידוי חייב ולאחר ווידוי פטור ודעת הראב"ד בפי"ח דקודם הגרלה חייב ולאחר הגרלה פטור אף קודם ווידוי ועיין בכסף משנה ובלחם משנה פי"ט שהאריכו בזה ומכל מקום אני לך. ומבואר בגמ' קרבן שומע אני אפילו קדשי בדה"ב וכו' ת"ל ואל פתח אה"מ לא וכו' מי שראוי לבוא וכו' ופרש"י פי' אחד דסתמא הם בע"מ דאסור להתפיס תמימים לבדה"ב ורש"י כתב דמשמע אפילו תמימים כמו פרה אדומה והתוס' כתבו דאינו ראי' מפרה דאינה קיימא למזבח אבל מתפיס תמימים דקיימא לן כל הראוי למזבח א"י מידי מזבח וימכרו לצרכי עולות והתוס' הקשו אמאי פטור הא קיימי למזבח דימכרו וכו' ותירצו מכל מקום כיון דעדיין אינו קדשי מזבח לא הוי ראוים לפתח אה"מ ורש"י בתמורה כתב כפי' הראשון כאן מחמת דהם בע"מ אם כן אם הם תמימים חייב דה"ל ראוים למזבח והר"מ אינו מביא דין זה כלל ועיין במ"ל כאן שעמד בזה ועיין בר"מ בהל' ערכין במנ"ל שעמד בדברי התוס' כאן מה שדחו פרש"י מהראיה דפרה דדבר זה דא"י מקדשי מזבח הוא רק מדרבנן ע"ש ואין כאן מקומו. ומבואר בש"ס דנלמד מקרא לעשות אותו דעל השלם חייב במעלה בחוץ ולא על חסר ויש פלוגתא דר' ישמעאל סובר בין שהעלה בחוץ מנשחט בחוץ ובין שהעלה בחוץ מנשחט בפנים והוא חסר פטור ור"ע סובר דאם העלה מהנשחט בפנים בחוץ חייב אף על חסר ואינו פטור על החסר רק בהעלאה משחוטי חוץ ע"ש ומאי זה חסר ע"ש דף ק"ח ע"ב בסוגיא דהעלה וחזר והעלה פרש"י ותוס' וע' כאן בר"מ הדינים והוא עיון עמוק ועיין במנ"ל שהאריך לבאר השיטות ושיטת הר"מ כדרכו הטוב ואם אבא לברר שיטות אלו הוא אריכות ואין כאן מקומו בח"ז ע' בלחם משנה ובמנ"ל דבש מצאת וכו'. והשוחט או המעלה על גגו של היכל פטור אף על פי דלאו מקום זביחה והעלאה מכל מקום נלמד מקרא דפטור. והשוחט או מעלה קדשי עכו"ם בחוץ ג"כ חייבים וזה מבואר בזבחים דף מ"ד פלוגתא והלכה כר"י דמחייב. ופשוט דוקא קדשי עכו"ם הראוים לפנים חייבים בחוץ אבל קדשי עכו"ם שאינם ראוים לפנים רק בחוץ דהעכו"ם רשאים להקריב בחוץ לשמים קרבנות וכל מיני טהורים רשאים להקריב אפילו חיות טהורות וכן כל מיני עופות טהורים לאו דוקא תורים וב"י וכן בע"מ מותרים להקריב חוץ מחוסר אבר ע' פ"ח דזבחים ודאי מותר הישראל לעשות שליחותם ולהקריבם בחוץ כל שאינו ראוי בפנים וז"פ. ומ"ש הר"מ אסור לסייע ולעשות שליחותם היינו באותם הראוים לפנים כמ"ש שהרי נאסר עלינו וכו' וז"פ. ועיין בתוס' שהקשו מאי אסור לסייע וכו' הא חיוב איכא דקיימא לן כר"י ותירצו אף עבודות שאינן חייבים עליהם בחוץ אסור גזרה משום עבודות דהם בני חיוב. ונראה דגם בישראל דמבואר היוצק והמקבל פטור היינו פטור אבל איסור יש גזרה וכו' אם כן עדיין קשה מאי משמיענו דאסור לסייען כיון דדינן שוה עם ישראל והו"ל למימר דבישראל אסורים עבודות הללו ג"כ אף על פי דחיוב ליכא ועיין בב"י בהלכות יוה"כ ובטור בשם ראב"י וכבר הבאתי בח"ז כ"פ דאפשר מאי דתנינן פטור אבל אסור דוקא בשבת אבל בשאר איסורים אפילו איסורא ליכא אם כן כיון דבמשנה תני פטור באלו עבודות הו"ל להשמיענו דמ"מ איסור איכא בישראל ולמה השמיענו ד"ז בעכו"ם כיון דלענין העלאה בחוץ שוה קדשי עכו"ם עם קדשי ישראל. ולפמ"ש אפשר לומר דודאי בישראל אם מקריב חיות טהורות או תרנגולים בחוץ אין איסור כלל כיון שאינו ראוי כלל וזה דוקא בישראל דאינו קרבן כלל ול"מ דגזרו חכמינו זכרונם לברכה בחוץ אטו קרבן אבל בעכו"ם דמקריב בחוץ מכל המינים כמ"ש והם קרבן אסור לישראל לסייע ולעשות שליחות במינים הללו כיון שהם קרבן אסרו חכמינו זכרונם לברכה וזה מחדש דאסור לסייען היינו אפילו בקרבנות שלהם כגון משאר מינים כ"נ.