מנחת חינוך · סימן מ״ד, א׳

לפדות כו' שיסייע האדון כו' או שיאמר מעותי כו'. זה מבואר בש"ס מצות יעוד קודמת למצות פדיי' ולזה מונים כל מוני המצות למ"ע ולא מנו רק בא"ע אבל בעבד עברי לא ראיתי להר"מ והרהמ"ח שיזכירו שמצוה לפדות ובש"ס קדושין ילפינן עבד עברי דיוצא בגרעון מוהפדה. ולכאורה צריך להבין דמבואר במשנה ובברייתא בקדושין דיש כמה דרכים שיוצאים עבד עברי וא"ע כגון בשש וביובל ובגרעון ובסימנים ובמיתת האדון ולא נחשב שום יציאה למ"ע כי הם רק מדיני המצוה דהתורה כתבה דין עבד ואמה שישתעבדו וכמה דרכים שיוצאים לחירות בשש ודומי' ובגרעון אם כן למה לא מנו שום יציאה במצות עשה רק זה כמו שכל היציאות הם בע"כ של אדון שכלו ימי השעבוד ודאי אם טוען עליה ורוצה לכובשה כגון אחר שש או יובל הרי הוא גזלן ולא נמנה שמקיים האדון מצות עשה בזה שאינה כובשה אם כן גרעון גם כן דרק שיוצאים בו עבד ואמה בע"כ של האדון והוי דין המצוה ולמה כ' הרהמ"ח דזה מצות עשה שלא יטעון עליה כו' דגם בשש או ביובל אסור לטעון ואם טוען ה"ז גזלן (ה"נ) ומכל מקום ל"ש מצוה על האדון רק ממילא נפקע זכותו ה"נ. והנה גבי א"ע כתיב גר"כ וגם בעבד הנמכר לעכו"ם כתיב ג"כ בפ' בהר גרעון כסף אם עוד רבות כו' ושם ל"ש מ"ע על האדון כי עכו"ם אינו בר מצות רק הוא דין מדיני התורה אם כן למה נמנה כאן במשנה למצוה בפ"ע. אך באמת חילוק יש בין נמכר לנכרי שיוצא בגר"כ ובין א"ע שהי' מצוה על האדון והיינו כמו שכתב הרהמ"ח בדרך השני שלא יתבע מה שהי' המעות בטלות אצלה כי זה שוה כסף כמבואר במכות אומדין כמה אדם רוצה ליתן אם כן כאן שמקדים המעות על ששה שנים דר"מ מאה זה' אם כן על השנים האחרונים השיווי של העבד יותר כי אם נותן בעד שנה הששית שכרו חמשה שנים קודם בודאי המתנת המעות שוה איזה סך אם כן כשרוצה לפדות עצמו בשנה ששית הי' צריך ליתן יותר מששית המנה כי כן קנה אותו ביותר והמתנת המעות הוי ש"כ ואין כאן רבית דהוי מקח וממכר עיין בב"מ ומכל מקום גזרה התורה במצות עשה על האדון שלא יבקש יותר רק כל שנה חלק שוה כגון על שנה הששית רק ששית המנה וזה כתוב בתורה והפדה שיסייע בפדיונה כי האדון מסייע גם כן שאינו לוקח המגיע לו ועיין ברא"ם גם כן שכ' כדרך הזה דהוי סיועת האדון. ובמקנה כתב גם כן כעין זה כיון שמקדים לו המעות אם כן שנה אחרונה שוה יותר מששית המנה כי הוא שנה אחרונה ומכל מקום אינו לוקח רק ששית המנה ע"ש אם כן לפ"ז י"ל חילוק ברור בנמכר לנכרי שלא כתבה התורה מצוה על האדון דלאו בר מצות הוא רק התורה כתבה דין שיוצא ביובל ובגר"כ בע"כ דאדון אבל על כל פנים צריך ליתן לאדון כמו השומא שנתן דר"מ בעד שנה הששית חמשה שנים קודם אם כן המתנת המעות שוה גם כן כמו אם א' מקדים מעות כמה שנים קודם בודאי המקח שוה יותר מהסך שנתן מחמת הקדמת המעות כי ש"כ ככסף ואין להשביח ולהכסיף כי זה לא נשבח ולא נכסף מכל מקום נתן בעדו יותר מהסך שנתן ע"כ בודאי א"י לחירות רק אם נתן להאדון כפי השומא כמו אם אינו רוצה ליתן לו כל הדמים וזה דוקא בנמכר לנכרי הוא דין שיוצא לחירות אבל בא"ע כתבה התורה והפדה ולא כתיב ונפדית הטילה התורה מ"ע על האדון שלא יקח אצלה רק הסך שנתן בגרעון כי זה מצות סיוע והוא מ"ע שהאדון מחויב לקיים.