מנחת חינוך · סימן מ״ג, כ״ב

והנה נתישבתי דבמש"ל דמהני הודאת בע"ד וה"ה הודאת האב שמכר בתו לאמה אין זה ברור כיון שהבאתי לעיל בשם התוס' קדושין ה' ע"א ד"ה שכן וכו' דמכירת א"ע חוב הוא לה והודאת בע"ד ל"מ במקום שחב לאחרי' כמבואר בש"ס וע' ח"מ סי' מ"ז וצ"ט ולומר דחילוק בין חב לגדול או לקטן אין טעם בדבר בודאי בהדינים של סי' מ"ז וצ"ט אין חילוק אם הנושה גדול או קטן וז"פ אך לומ' מטעם דאי בעי מכר לה אפשר דהוי מגו במקום חזקה דחזקה כל מה שיש ת"י האדם הוא שלו כמבואר סי' צ"ט שם ע"ש ה"נ חזקה שלא מכר אותה ולו' דבר שבידו מהני אפילו במקום חזקה ע"ש בקצה"ח והדברי' עתיקין מכל מקום אפשר אם יש לו ממון באופן שאסור למוכרה ויש לפלפל והנה כבר הבאתי דעת הר"מ דלאחר יעוד אם נתארמלה או נתגרשה נמכרת וער"מ שכתב וכן אם נפלה לפני יבם וחלץ לה אף על פי שהחליצה פסולה מכל מקום נפסלת מן הכהונה ויש לו למוכרה לכהן כיון דקדושין תופסין בה עיין שם וז"פ דוקא לאחר שנתארמלה או נתגרשה מן היעוד רשאי למוכרה אבל בעודה ארוסה לאדון אף על פי שנאמר דמע"י של אביה כמש"ל מכל מקום א"י למכרה שתהא ארוסתו של זה ואמה של זה כיון דא"ר ליעוד לשני אך במת האדון המייעד ולא חלץ לה האח עדיין אפשר דיכול למכרה דהוי ח"ל ותפסי קדושין אך באמת פסקינן דיבמה לשוק ספק אי תפסי בה קדושין כשמואל כמבוא' בר"מ פ"ד מה"א ובאה"ע אם כן אינה נקנית מספק כמו שהבאנו בשם הכסף משנה דאינה נמכרת בספק עיין לעיל דהיא מוחזקת בגופה וז"פ. אף דדעת הר"מ פ"ז מה' אישות דהמקדש יבמה לאחר שיחלוץ לה יבמה הוי מקודשת ול"ה דשלב"ל עיין בכ"מ והד' עתיקין וכבר כתבנו לעיל דראוי ליעוד הוי אף שלא יחלו הקדושין למפרע ע"ש אם כן ראוי ליעוד בכה"ג ואף דיחלוץ לה בקטנותה מכל מקום הקדושין חלין דמה"ת ה"ל חליצה לקטנה עיין ר"מ פ"ד מה' יבום וחליצה מכל מקום דלמא לא יחלוץ לה היבם וה"ל כמו דין של הירושלמי דאינה נמכרת לנשוי אחותה שמא לא תמות ומכל מקום אפשר לחלק כיון דמצוה שיחלוץ לה בודאי יחלוץ. אך באמת אין מצוה לחלוץ לה בקטנותה דהוי חליצה פסולה אם כן לא תהוי ראוי' ליעוד כ"ז שתהי' אצל האדון בקטנותה אם כן אינה נמכרת בספק ובאתי רק לעורר: