מנחת חינוך · סימן תל״ז, ד׳

והנה הכותב השם צריך לכתוב לשמה ואזכרה שלא נכתב לשמה פסולה כמבואר בש"ס ואי סתמא לשמה אין כאן מקומו להאריך על כל פנים בשם שנכתב בודאי שלא לשמה דעת הרבה ראשונים ואחרונים דאין חייבי' על מחיקת שם כזה ועיין בס' יש סדר למשנה דכ' דדעת הר"מ ג"כ כן בהל' ח' ע"ש וע"ש בש"ך סי' רע"ו שכ' דשם הנכתב שלא לשמה אינו נמחק אלא לצורך תיקון היינו אפשר מדרבנן אבל לענין חיוב מלקות אין לנו. והש"ך כ' שביאר בתשובה ולא זכינו לתשובתו. ומה שמבואר דשם על ידות הכלים ועל זכוכית שהתיך לוקין צ"ל שכ' על מקומות אלו לשמה לשם קדושת השם. ועי בס' יסל"מ שמבי' בשם הפר"ח דדעתו דאפילו שם הנכתב שלא לשמה הוא איסור תורה במחיקה ודחה דבריו דכל הפוסקים חולקין ובאמת א"י טעמם של הפוסקים שפוטרין מהיכן יצא להם זה נהי דפסול שם כזה בסתמו מכל מקום אפשר הלאו הוא בכ"ע כמו שאיבוד שם ע"ז היא מצוה דכתיב ואבדתם וכו' ואין חילוק ה"נ כתבה התורה לא תעשון כן וכו'. וכבר כתבנו לעיל דעל חק תוכות או מרוקם דפסול בסת"ם מכל מקום דעת הרבה פוסקים דעוברים על הלאו ה"נ דמ"ש אף על פי שפסול מכל מקום אפשר יש לאו ומהר"ם שכת' גבי כתבו מין ישרף דמעלה על דעתו וכו' זה גרע משלא לשמה ע' בדבריו ובס' הנ"ל מביא הרבה פוסקים ואין הספרים בידי וא"י טעם בדבר להקל בלאו בדבר שלא נמצא בפי' בש"ס וצ"ע. ומסופק אני האיך הדין אם כתב השם באיסור היינו במקום שאסור לכתוב השם אם יש בהשם איסור מחיקה דבכל הנהו דמבואר כגון על ידות הכלים וכ"מ וכ"ז אין איסור על כל פנים אבל בכתב על עור בהמה וחי' טמאה דאיסור יש בדבר דכתיב למען תהיה תורת ד' בפיך ודרשינן מן המותר בפיך. ונראה דאיסור יש בדבר ולא פסול בלבד דמשמע דהתורה הקפידה דתורת ה' יהי' נכתב דוקא על המותר וכו' אם יש בזה איסור מחיקה אם נכתב על עור בהמה וחי' טמאה. ונראה דגם בכה"ג יש איסור מחיקה דמבואר בש"ס ובר"מ הי' שם כתוב על בשרו וכו' ומבואר דאסור למחוק רק גרמא שרי ע' בשבת ודעת הר"מ דבשר אדם עוברים בעשה ע' בפ"ב מה' מאכ"א אם כן אינו מן המותר בפיך ומכל מקום הוא באיסור מחיקה אם כן בעור חי' בהמה טמאה ג"כ יש איסור מחיקה. רק זה אינו ראי' רק לדעת הר"מ דסובר דבשר אדם אסור באכילה מן התורה אבל לרוב הפוסקים החולקים על הר"מ וסוברים דאינו אסור רק מדרבנן אם כן אין ראי' כיון דמותר מה"ת. ולענין גוף הדין אם כשר בכתב על איסור דרבנן זה היא חקירה בכ"מ והוא בח"ז אם ע"י דרבנן נעשה ד"ת ג"כ או לאו והדברים עתיקין ואינו מובא בפוסקים ד"ז. ועור אדם אם נכתב עליו הן מן החי והן מן וכו' ע' במנ"ל סוף ה"א באריכות והוא מילתא דל"ש. אך על כל פנים לדעת הר"מ הוא ראי' שעל עור טמאים ג"כ יש איסור מחיקת השם ולדעת החולקים אין לנו ראי' ובאתי רק לעורר. ולכאור' יש להביא ראי' מהא דמבואר בירושלמי מובא בכ"מ פ"ג דסוטה ר"א בן שמוע אומר אין כותבין על עור בהמה טמאה. אר"ש מכיון דלמחיקה אזלא למה לא יכתוב ר' אב"ש אומר נראין דברי ראב"ש מדברי אבא דלמא אמרה איני שותה ונמצא השם גנוז על עור בהמה טמאה ע"כ. ואי אמרת דאי נכתב על עור בהמה טמאה רשאי למחוק אם כן אדרבא נכתוב על עור טמאה דאף אם יצטרך למחוק לא עבדינן איסורא וכ"מ שיכולים לקיים שתיהם לא דחינן איסור וגם אם תאמר איני שותה לא יגנז רק ימחק כיון דאין איסור מחיקה בטמאה ולא יהי' נגנז על עור טמא'. אך באמת אין ראי' דכל סברתינו דרשאי למחוק היינו מטעם דנכתב באיסור כי אסור לכתוב על עור טמאה ולדברי ר"ש דמותר לכתוב מגילת סוטה על עור טמאה כיון דלמחיקה אזיל וכיון דכותב בהיתר שפיר אומר ר"א דלמא לא תשתה ויהי' השם נגנז על עור טמא דאסור למחוק ככל מחיקת השם כיון דנכתב כדינו אבל בנכתב שלא כדינו כמו דקיימא לן אין ראי' דאסור למחקו רק לדעת הר"מ יש ראי' כמו שכתבתי ולדברי החולקים וסוברים דבשר אדם מותר מן התורה אין ראי' וצ"ע ובאתי רק לעורר. והנה לשיטות הסוברים דשם שלא לשמה אין לאו במחיקה מה שיש לחקור בחרש שוטה וקטן שכתבו השם באין עומד על גביהם או בעע"ג וכן נכרי בעע"ג או באין עע"ג הם דברים ארוכים ועתיקין ודעת לנבון נקל בענינים הללו ובאתי רק להזכיר. ודע דלענין מחיקה אין חילוק בין האשה שכתבה סת"מ או אנשים שפסולים לכתוב סת"ם מחמת וקשרתם וכו' כל שאינו בקשירה וכו' מכל מקום נהי דהסת"ם פסולים ה"ל כשם שנכתב שלא במקומו כגון על ידות הכלים דיש לו קדושת השם לענין מחיקה ה"נ וז"פ. ע' בסוגי' דגיטין פ' השולח גבי חוזר ומגרש וכו' וע"ש בתוס' דהקשו וכי יכול לבטל אדם ס"ת הנכתב לשמה וע"ש שכתבו דאין דיבור מבטל מעשה וגט לא הוי מעשה כ"ז שלא הגיע ליד האשה ע"ש ומבואר שם אם עושה מעשה יכול לבטל סת"מ מהלשמה דמעשה מוציא מיד מעשה והארכתי בזה במק"א ואין כאן מקומו בסוגיא דמנחות הטיל למוטלת. אם כן אפשר בגוונא שציירתי לעיל שכ' שם וניקד תחתיו או שהוסיף אות דעי"ז אינו נקרא כך. אפשר על כל פנים ביטל השם כיון דהוסיף ולא נקרא כדרכו ביטל הלשמה אם כן אפילו מחק אח"כ הנוסף פסול השם דהו"ל נכתב שלא לשמה וגם אם מחק האות ונשאר השם ומחק אחר כך השם אינו חייב כיון דהוא שלא לשמה לרוב השיטות הסוברים כן. ואפשר כיון דלא עשה מעשה בגוף השם אינו קרוי מעשה וזה הוא אריכות גדול אם יכול לבטל מה שנכתב לשמה ובאתי רק לעורר. המוחק את השם שלא בדרך השחתה רק צורך תיקון ובפרט במקום שהמחיקה עצמה תיקון ע' באחרונים ועיין בב"י סי' רע"ו ועיין בס' משנ"ח שהאריך בזה אם עובר בלאו. ובר"מ כאן גבי שם לא כתב דרך השחתה ואח"כ גבי נותץ ממזבח וכו' ושרף עצי הקדש כ' לשון בדרך השחתה מבואר דחילוק יש בין שמות לנותץ ובאמת כולם נכללים בפ' אחד ונתצתם וכו' ואשריהם תשרפון וכו' ואבדתם את שמם וכו' ואח"ז כ' לא תעשון כן וכו' נראה דכולם שוים ואין להאריך בזה מה שהאריכו האחרונים ע' בדבריהם וינעם לך. וכבר כתבתי בח"ז אם נאמר כיון דאינו דרך השחתה אינו עובר ודאי ניחא בסוטה שמוחקין כמה שמות כיון דהוא מצוה ועושה לשם מצוה ואינו דרך השחתה אינו עובר כלל. אך אם נאמר אפילו שלא בדרך השחתה עוברי' בשם מכל מקום אין להוכיח מכאן דעשה דוחה ל"ת בכך ע' ביבמות בשיט' דעלי' ואין כאן מקומו. וג"כ כתבתי בח"ז גבי עהנד"ח דפסקינן כתבי הקודש יגנזו ור"א סובר דעיר שיש בה מזוזה וכו' דכתיב לא תעשון כן וכו' אף דהוא מצוה אך כיון דהכתוב צוה להשחית השם דרך השחתה אף על פי דהוא מצוה דעיקר המצוה היא להשחית הו"ל השחתה ומה דאין העשה דשריפה דוחה הל"ת כתבתי לעיל מזה ואין לכפול ובאתי כאן רק להזכיר. וזה הוא בסנהדרין דקי"ג ובר"מ בה' עכו"ם פי"ד ע"ש. ומבואר בש"ס דשבת דף ק"כ דוקא מחיקה אסורה היינו בידים אבל גרם מחיקה שרי דכתיב לא תעשון כן עשי' אסור אבל גרם מחיקה שרי וכן פסק הר"מ בדין הי' שם כתוב על בשרו וכו' ועיין בספר יסל"מ שפלפל באריכות בדברי הר"מ ולא עיינתי בדבריו ומכל מקום אני לך. וד"ז הוא מוסכם ואין להאריך. ולענין כ' על כת' ע' ג"כ בס' משנ"ח ולכתוב על כל פרט צריך חיבור מיוחד.