מנחת חינוך · סימן תל״ז, ג׳

והנה ז"פ אם לא גמר השם כגון שרצה לכתוב אדני וכתב אד"נ בלא י' א"ח במוחק כי אין זה שם כמבואר צב כו' שד כו' נמחק כי אין זה שמו הקדוש וכן אם רצה לכתוב שם הוי' ב"ה ולא כתב ה' אחרונה בודאי י' ה"א וא"ו אינו שם כלל. ונראה אם רצה לכתוב שם י' ה' לחוד אסור לכתוב וא"ו אח"כ לחוד דמקלקל השם דמעיקרא היה שם י' ה' ועתה יה"ו אינו שם כלל. ולכאורה קשה לי דבכותב שם הויה ב"ה דכותב י' ה' והוי שם ואח"כ כותב הו' ובאותו רגע הוי קלקול כי אין זה שם אלא אח"כ כשכותב ה' האחרונה נגמר השם ונהי דזה הוי מקלקל ע"מ לתקן מכל מקום בודאי לכתחלה אם יש תקנה שלא לקלקל כלל ודאי עדיף וז"פ ועיין בנדרים דלא יאמר לד' חטאת כו' ה"נ אפשר ח"ו לא יגמור מקלקל השם י' ה' ולמה לא התקינו חכמינו זכרונם לברכה בכותב שם הוי' ב"ה דיכתוב הי' לבסוף ויכתוב תחלה אותיות הו"ה ואח"כ יכתוב הי' בראש התיבה ונגמר השם ובזה אין שום מכשול ומזה ראיה ברורה דהשם צריך להיות כסדרן אלא אם כן א"א בענין אחר ומצותו בכך. ועיין בנו"ב מה"ק שם דמביא בפשיטות דהשם צריך להיות נכתב כסדר ובאמת ל"מ זה בשום מקום ולפמ"ש יש מכאן ראי' ברורה מדלא התקינו חכמינו זכרונם לברכה כן ע"כ מבואר דהי' אסור לכתוב בסוף מחמת שלא כסדרן. ועיין בס' יהושע שכתב גם כן על ד"ז דלא נמצא בשום מקום ולפי עניות דעתי הוא ראי' ברורה. ובזה ניחא לי מאי דחז"ל מגנין בן קמצר דלא רצה ללמד על מעשה הכתב ומאי נ"מ עי' בתוי"ט ולפי מה שכתבתי [ניחא] דהיה כותב שם הקדוש בב"א ולא היה כאן קלקול רגע אחת משא"כ כשאינו יכול לכתוב בב"א דאי אפשר בענין אחר ובן קמצר היה כותב בשלימות ע"כ מזכירין אותו לגנאי ע' ביומא וע' שם בתוי"ט ובן קמצר היה כותב תיבה בת ד' אותיות בב"א ע"ש. מ"ש לעיל אם אינו עושה מעשה בגוף השם אין לוקין כגון שכותב עוד אות שעי"כ אינו נקרא השם או שעושה נקודות מכל מקום לא ברירא לי דמ"מ כיון דהוי קלקול אמאי לא ילקה דהוי איבוד בכה"ג והכתוב אמר לא תעשון כן כו' ול"מ בגונא דא"י למחוק האות הסותר הוי ודאי איבוד אלא אף ביכול למחוק מכל מקום הוי איבוד לע"ע ועבר על הלאו וצ"ע. ואם מחק אות מהשם באופן דאין שמו עליו כגון י' מא"ד ובא חבירו ומחק עוד אות נר' דפטור כיון דכבר נתקלקל ואינו דומה למסרס אחר מסרס ומחמץ אחר מחמץ עיין במנחות דף נ"ו ובמקומות הנרשמים שם ש"ה דאיכא קראי להכי ע"ש אבל כאן מן התורה יתחייב כיון דלא מחק השם. ואיני אומר לענין איסור אפשר דיש איסור רק נראה דלענין מלקות אין לוקין מלאו זה. שוב ראיתי בשה"ג סביב הרי"ף בשבועות שפלפל בזה ודעתו גם כן דאינו חייב במוחק אחר מוחק עי"ש כי לא עיינתי בדבריו היטב ומכל מקום אני לך.