ונשים ועבדים דעת הר"מ והרב המחבר והרבה ראשונים דחייבים רק מספק ודעת רש"י דהטעם דאפשר שאינן חייבים כיון דכתיב על הארץ כו' והם לא נטלו חלק בארץ ועיין בתוס' שהקשו מכהנים ולוים דג"כ לא נטלו חלק בארץ והראשונים תירצו דלקחו המ"ח עיר. ולדעתי גרים הם ג"כ בכלל ספק זה ואינם חייבים רק מספק. וטומטום ואנדרוגינוס למאן דסובר דאנדרוגינוס הוי ספק גם הם לא נטלו חלק מספק רק מאן דסובר דאנדרוגינוס הוי זכר או חצי זכר חייב בודאי. וחצי עבד וחצי ישראל מבטן לא גר כאשר ציירתי כ"פ חייב בודאי מצד הישראל ולקח ע"כ חלק בארץ כאשר כתבתי כ"פ. ודעת התוס' דהספק הוא כיון שאינם בני ברית ותורה וצריך להזכיר ברית ועבד שישנו בברית אינו בתורה ע"כ פטור ולפי זה גר חייב. וח"ע וחב"ח בודאי ישנו בתורה ג"כ מצד הב"ח ומצד עבד אין איסור ללמוד תורה אם כן חייב בברכת המזון מצד הב"ח. ולפי זה אינו יכול לברך בעצמו כי לא אתי צ"ע ומפיק כו' כמו שופר רק ישמע מאחר. וגם ח"ע וחצי ישראל הדין כן. וכן לשיטת רש"י שכתבנו לעיל הדין כן. וטומטום ואנדרוגינוס דהוי ספק איש לשיטת רש"י על כל פנים לא נטלו חלק בארץ מספק אם כן דינו כנשים והו"ל חד ספק כנשים. אך לשיטה זו הו"ל ס"ס לחיוב ספק דילמא הם אנשים אף דטומטום א"י למול מכל מקום הו"ל ב"ב כמו ערל בודאי חייב כיון דא"י למול ואפילו אם הוא אשה הו"ל ספק אבעיא בש"ס. אך זה צ"ע אם ס"ס לחיוב הו"ל ודאי וגם אבעיא דלא איפשטא אם מצטרף לס"ס והדברים ארוכים ועתיקים אין כאן מקומו ובאתי רק להזכיר. ופשוט דערל ישראל הן באונס והן במזיד מכל מקום הו"ל ב"ב וחייב בברכת המזון מן התורה עיין בראשונים וז"פ. ועיין בצל"ח בסוגיא דנשים בברכת המזון דאורייתא וכ' דרוצה לומר נהי דאינם בני ברית ותורה או לא נטלו חלק בארץ על כל פנים ברכה ראשונה ודאי נתחייבו מן התורה כי שם לא נזכרו דברים אלו. והדר בי' ע"ש ומכל מקום אני לך. וחרש שוטה וקטן פטורים מכל המצות אך קטן שהגיע לחינוך חייב מדרבנן בכל המצות. וחרש המדבר וא"ש דאינו יכול להשמיע לאזנו וגם בריא אם לא השמיע לאזנו עיין בראשונים ובאחרונים שהאריכו בזה וא"י להאריך במה שהאריכו בזה הראשונים והאחרונים. וגם אחד מוציא חבירו מן התורה ובפרט בזימון. אך מי שאינו מחויב א"מ חבירו המחויב כמו בכל המצות וגם המחויב מדרבנן א"מ המחויב מה"ת. ומודר הנאה יוצא דמצות לאו ליהנות נתנו. אך במחויב מדרבנן או ברכה רביעית דהוא מדרבנן לדעת הרז"ה בר"ה דבדרבנן ליהנות נתנו הכלל א"ר להאריך אם אאריך בפרטות צריך כל מצוה חיבור מיוחד ובאתי רק להזכיר.
מנחת חינוך · סימן ת״ל, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
