מנחת חינוך · סימן מ״ג, ז׳

הכלל היוצא ממ"ש דלר"י דבכ"ע שייך גר"כ אם כן הש"ס דכאן דמפורש אם יהיב לה פרוטה אינה נקנית דאין לה גרעון ע"כ לומר דאין דמי המקח יותר מפרוטה אין לה גרעון ומ"ש בש"ס כל כמה דלא יהיב לה דינר היינו דדמי המקח לא הי' דינר ודמי הקנין הוי כל דמי המקח כי כל דמי המקח הוי דמי הקנין והפרוטה בתחלה הוי פרעון אם כן באמת הדין דאם נותן בעדה דינר א"צ ליתן תיכף הדינר וסגי בפרוטה ושייך גרעון ג"כ כמו בשטר ומתנה צריך שהשיווי שלה יהי' יותר מפרוטה כדי שתוכל לגרע ולדעת ר"ת דהגרעון צ"ל מדמי הקנין ובשטר ומתנה אין דין גרעון כיון דליכא דמי הקנין אם כן בכסף צריך ליתן דמי הקנין יותר מפרוטה וסובר כד' הט"ז דכסף הקנין גומר המקח ואין דמי המקח דמי הקנין אך אפ"ל דר"ת ס"ל ג"כ סברת הסמ"ע ובאמת א"צ ליתן אלא פרוטה והמותר ג"כ הוי דמי הקנין ויכולה לגרע רק בשטר לא כתבה התורה דין גרעון רק בכסף יש דין גרעון ונקנית בכל דמי המקח וצ"ל דמי המקח יותר מפרוטה אבל אין הכרח אם ר"ת ס"ל כן אבל דעת ר"י ודאי ס"ל כסברת הסמ"ע דאי נימא דהקנין נגמר בפרוטה אם כן מכל מקום שייך גרעון כמו בשטר ומתנה ע"כ דמי המקח ה"ל דמי הקנין וצריך יותר מפרוטה ובשטר ומתנה ג"כ הדין כן והדברים ברורים הפוך בה וכו' וב"ה מצאתי חבר להסמ"ע א' מגדולי ראשונים ר"י ז"ל. ומלשון הר"מ שכתב וא"נ בפרוטה מפני שצריך לקנותה וכו' וסתם הדבר י"ל דסובר כדעת רש"י ור"ת אם כן בשטר ומתנה ל"ש גרעון ועמ"ל פ"ג ה"ז שכתב שנראה מדברי רבינו דס"ל כדעת ר"י ע"ש הטעם ואינו מוכרח ויותר משמע מלשונו כדעת רש"י ור"ת כנלע"ד. ונקנית בשטר והאב כותב השטר בתי מכורה לך כדין שטר קנין קרקע והוא פלוגתא בש"ס ור"מ פוסק כמ"ד דאב כתבו וכן הלכה: