מנחת חינוך · סימן מ״ג, ו׳

והנלענ"ד דר"י יש לו פשט אחר בסוגיא דהנה בח"מ סי' ק"צ ס"ב מבואר דקרקע נקנית בכסף ושטר וחזקה, בכסף כיצד כו' נתן לו ש"פ קנה ואין א' מהם יכול לחזור וכ' הסמ"ע דווקא ש"פ אבל פמש"פ אין חשיבות לקנות בו ומיירי דוקא שנתן לו הש"פ על דמי הפרעון והשאר זקף עליו במלוה או שכל שיווי המקח אינו אלא פרוטה אבל אין לומר דלא איירי כאן בכסף שנותן בשביל שיווי המקח אלא שנותן לו פרוטה שבפרוטה זו ישתעבדו זה לזה זה לקנות וזה למכור ושאין א' יכול לחזור בו דומיא דקנין שטר וחזקה וק"ס דז"א דהא קנין כסף נלמד משדה עפרון וכסף הנזכר בדמי עפרון הי' דמי שיווי השדה ובט"ז שם כ' דמ"ש הסמ"ע דכל שלא נתן בתורת שיווי המקח אינו קונה לא הבנתי דבריו וכו' ועוד דהא קנין דאש' ג"כ נלמד משדה עפרון ובאשה קונה אותה דרך נתינה לא בתורת שיווי מה שהיא שוה ובאבני מלואים סי' כ"ט הסכים להסמ"ע דהרי גם באשה שייך שיווי וה"ר מד' הרא"ש ספ"ק דב"מ ופרוטה הוי שיווי האשה ואם מקדשה במנה ונתן לה דינר צריך נמי שיהיו בתורת תחלת פרעון שווי הקדושין ונותן לה אח"כ מנה חסר דינר. והכל בתורת תחלת פרעון ולא לשום קנין ע"ש ודעת ר"י כדעת הסמ"ע והפשט בגמרא כיון דיליף מאה"ע דודאי א"ע כיון דצ"ל דין גרעון ולהקל אפילו אם נתן הרבה אינו מגרע אלא לפי שיווי אם אינו שוה אלא פחות כמש"ל אם כן הקונה א"ע על כל פנים צ"ל השיווי שלה יותר מפרוטה כדי שתוכל לגרע אבל אם כל השיווי שלה אינו אלא פרוטה מפרוטה מי מגרעה ע"כ צ"ל שוה יותר מפרוטה והוא נותן בעדה יותר מפרוטה כי בלאו הכי ג"כ ל"ש דין גרעון כי א"צ ליתן יותר ממה שנתן כמבואר בר"מ אם כן על כל פנים צ"ל שוה יותר מפרוטה ודמי המקח ג"כ יותר מפרוטה רק בשעת הקנין באמת א"צ ליתן רק פרוטה לתחלת הפרעון כמו שקונה קרקע במאה זוז ונותן פרוטה לתחלת הפרעון והמותר זוקף במלוה אי לא עייל ונפיק אזוזי רק על כל פנים צריך להיות דמי שווי' יותר מפרוטה דאי אינו שוה יותר ואינו נותן יותר לא שייך גרעון וכן אם ניקנית בשטר או ניתנה במתנה לר"י דשייך גרעון צריך על כל פנים שתשוה יותר מפרוטה דאי פרוטה מאי מגרעא אם כן כמו בא"ע צריך להיות שיווי שלה יותר מפרוטה ונותן דמי המקח יותר מפרוטה רק בשעת הקנין א"צ ליתן אלא פרוטה והמותר מלוה עליו כן ילפי ב"ש דדמי שיווי האשה יותר מפרוטה כמו דלב"ה שווי' רק פרוטה וב"ש ילפי כמו גבי אמה דעכ"פ דמי מקחה צריך יותר מפרוטה ה"ה גבי אשה דמי מקחה דהיינו שווי' יותר מפרוטה ובאמת גבי קידושין סוברים ב"ש דבשעת הקנין א"צ ליתן אלא פרוטה והמותר הוא חוב עליו וצריך ליתן והפרוטה הוא תחלת הפרעון ועיקר ילפותא דב"ש דדמי שיווי הקדושין צ"ל יותר מפרוטה דהיינו דינר כיון דאפיקתא מפרוטה אוקמי' אדינר אבל בשעת הקדושין נקנית בפרוטה ג"כ אפילו לב"ש רק אח"כ צריך ליתן לה עד תשלום דינר ובא"ע גם כן באמת נקנית בפרוטה וצריך להשלים אחר כך כי לא משכחת לקנות בפרוטה והיא לא תשוה אלא פרוטה כיון דל"ש דין גרעון כמו כן אשה נקנית יותר מפרוטה כי השיווי שלה סוברים ב"ש דהוי יותר מפרוטה ובאמת בשעת הקדושין א"צ ליתן לה אלא פרוטה אף לב"ש וא"כ מוכח בגמרא שפיר ובאמת לדעת ר"י שאף במתנה ובשטר שייך גרעון על כל פנים צריך שתשווה האמה יותר מפרוטה כדי שתוכל לקיים דין גרעון ובלאו הכי אינה נמכרת ואינה ניתנה במתנה אבל דעת רש"י ור"ת דבשטר ומתנה ל"ש גר"כ אם כן סוברים דלא תלוי בשיווי רק הגרעון מדמי הקנין עכצ"ל שסוברים דנגמר הקנין דוקא ביותר מפרוטה וגם באשה ילפי ב"ש דהקדושין נגמרו יותר מפרוטה ואינו תולה לפי השיווי רק בדמי הקנין ע"כ סוברים כדעת הט"ז דהקנין נגמר בכסף בלא השיווי כמו ק"ס וחזקה דלדעת הסמ"ע כל מעות השיווי הוא דמי הקנין ונולד לנו מחלוקת חדש בין ר"ת לר"י דלר"ת דדוקא בקנין כסף שייך גרעון צריך ליתן בשעת הקנין יותר מפרוטה ובלאו הכי ל"ש גרעון כמו בשטר וממילא דאינה נקנית אם לא נתן דמי הקנין יותר מפרוטה ולדעת ר"י אף דלא נתן תיכף רק פרוטה מכל מקום נקנית כי הוא תחלת הפרעון ויכולה לגרע כמו בשטר אך דמי המקח צ"ל יותר מפרוטה ולדידי' גם בשטר ומתנה צ"ל שוה יותר מפרוטה ובאם לאו אינה נקנית ולדעת ר"ת דבשטר או במתנה לא כתבה התורה כלל דיני גרעון נקנית בשטר ובמתנה בכ"ע אף דלא שוה כלל כי א"צ דין גרעון.