מנחת חינוך · סימן מ״ג, ג׳

והנה כתבנו לעיל דאמה נמכרת לישראל ולג"צ ונ"ל פשוט דיכול' למכור ג"כ לאשה דהא דאשה אינה קונה עבד היא מפני החשד אבל אמה למה לא תקנה ול"מ בשום מקום היפך זה וז"פ אצלי ואי דא"ר ליעוד הא מבואר בש"ס ור"מ ולקמן בעזה"י דאף דא"ר לעצמו אם ראויה ליעוד לבנו נמכרת והכא ראויה ליעוד לבנה אם הבן עושה אותה שליח דאשה נעשית שליח כמו איש וכאן גזירת הכתוב דיכול לקדשה לו או לבנו מ"ל איש ומ"ל אשה כיון דיכולה לייעד לבנה הגדול ברשותו כנלע"ד וכ"נ מד' הרהמ"ח שכלל כל דיני יעוד אה"ע ובמצוה שאח"ז לענין פדיון ולא כתב דנוהג בזכרים דוקא כמש"ל גבי ע"ע א"ו כמ"ש כנ"פ. ונראה דלטומטום א"י למכרה דא"ר ליעוד מספק אם כן א"י למכור אותה מספק ולבנו ג"כ א"ר ליעוד דטומטום אין לו בן דאינו מוליד ולאנדרוגינוס ג"כ א"י למכרה דספק הוא וג"כ אינו מוליד עטו"א ה"ע סי' קע"ב אך להפוסקים דהוי זכר גמור יכול למוכרה לו דראוי ליעוד לעצמו. והנה אם האב מכרה לחרש שוטה וקטן עס"י רמ"ג בח"מ החרש וקטן יש להם זכיה בד"א מקנה ושוטה אין לו זכייה כלל רק ע"י אחרים עיין ר"מ פכ"ט בראב"ד שם ויש דיעות דבכסף אין קונה כיון דאין נתינתו נתינה ובשטר מבואר שם בסי' הנ"ל דאין הקטן והחרש קונה ועיין באחרונים דקטנה יש לה שטר ע"ש ותלמד לכאן אך לכאורה א"י כאן לקנות אה"ע בשום אופן אליבא דכ"ע כיון דאין הקנין חל רק בראוי ליעוד והלכה דגבי יעוד מעות הראשונים לקדושין ניתנו עיין ר"מ ויבואר לקמן אי"ה והקדושין מתחילין תיכף דהוי כמו מעכשיו ולאחר ל' יום ואם בא אחר וקדשה תוך הזמן אינה מקודשת אם מייעדה לבסוף וזה דין יעוד מגזירת הכתוב אם כן חרש שוטה וקטן דא"י לקדש אשה והקדושין אין קדושין כלל מן התורה עאה"ע סי' מ"ד אם כן כיון דא"ר ליעוד אינה נמכרת ואף לדעת המ"ל ה' אישות דקטן וקטנה אפשר דיכולים לקדש לאחר שיגדיל יעו"ש באריכות היינו שיהיו הקדושין לאחר זמן אבל יעוד שגזירת הכתוב הוא למאי דפוסק הר"מ כרבנן דהקדושין מתחילין תיכף וזה דין יעוד והנהו אישים לאו בני קדושין מעכשיו נינהו וגם לבנו לא משכחת דקטן אין לו בן וקודם כלות שש אף כשיגדיל לא יהיה לו בן גדול ויעוד אינו אלא בבן גדול עיין ר"מ כאן ושוטה וחרש אף שיש להם עתה בנים גדולים מכל מקום כיון דאפילו מייעדה לבן מכל מקום הקדושין מתחילין תיכף כמש"ל אי"ה והאב נעשה שליח לבן והנהו לאו בני שליחות נינהו אם כן לא משכחת דין יעוד כלל ואינה נמכרת להם בשום ענין אפילו במקום דיש להם קנין לשיטות המבוארים בסי' רמ"ג ובאחרונים ולומר הא דמבואר בש"ס ור"מ דאינה נמכרת לקרובים מפני שא"י לייעדה ל"ד יעוד אלא קדושין אפילו אם אינם מתחילין תיכף דפשט הש"ס דהתורה גילתה כאן דאינה נמכרת אם אין בה יעוד משמע דצ"ל דין יעוד ולא קדושין דעלמא ועמש"ל דינים חלוקים שיש בין יעוד ובין קדושין וע"כ צ"ע ד"ז ויבואר לקמן אי"ה.