מנחת חינוך · סימן מ״ג, כ״א

אבל אין לכופו וכו'. הנה הא דאין כופין על יעוד דהתורה נתנה לו רשות אם לא יעדה והפדה כו' אבל מה שנראה מד' הרהמ"ח דגם על פדיון (לקמן מצוה שאח"ז) לא כפינן לי' דכתיב ואם שלש אלה כו' ובכלל השלש היעוד לו ולבנו ופדיון לכאורה אינו מובן דגר"כ הוא בע"כ דאדון כמו שמבואר והבאנו לעיל חזינן דכופין וה"ל כמו האמה שהביאה סימנים או בשש או ביובל וכובשה דודאי כופין את האדון כמו כובש איזה אדם אחר וז"פ אם כן למה לא נכוף אותו על הפדיון ומדברי הרהמ"ח נראה דעל הפדיון ג"כ אין כופין מדהביא הפסוק ואם שלש אלה וכו' דנכלל מצות פדיון ג"כ ויבואר לקמן מצות פדיון אי"ה. ואם נשבע שלא לייעד ודאי חל השבועה כמו נשבע שלא לייבם ע' ביו"ד סי' רל"ט דבדידה תלי רחמנא ואינו נשבע לבטל המצוה ואם נשבע שלא לייעד ולא לפדות יבואר בסמוך אי"ה. עוד מבואר בר"מ כאן דאינו מייעד שתים כא' שנאמר אשר לא יעדה וכו' ועיין כסף משנה הביא מכילתא ואינו ת"י לפלפל בה. ונ"פ דאף דאין עדים במכירת א"ע רק האב הודה שמכרה בודאי מהני הודאתו כמו שהודה שמכר שדה או בית אם כן אם יעדה אח"כ בפני עדים ודאי מקודשת כיון דהוחזקה לאמה ובאמה מהני יעוד והוי א"א גמורה והוי כמ"ש הר"מ פט"ז מסנהדרין דאיסור עצמו בע"א יוחזק ואח"ז לוקין וממיתין על האיסור ע"ש אך אם ראו העדים שא' קידש קטנה בתורת יעוד ולא ידעו כלל שהוא א"ע שלו נראה אף דהאב מודה אח"כ דהיה א"ע שלו מכל מקום כיון דהעדים לא ידעו ל"ה קדושין גמורין דה"ל כמו מקדש בלא עדים דבשעת היעוד לא ידעו העדים כמבואר כ"פ בה' קדושין ואפשר דהוי ס' קדושין דהעדים היו מסופקים ג"כ כמבואר כ"פ בה' קדושין אך אם האב אח"כ מכחיש שלא מכרה כלל ה"ל כאומר לאב קדשתי את בתך והוא אומר לא קדשת דהוא אסור בקרובות הבת והבת מותרת בקרוביו ולפמש"ל בשם הירושלמי דאף לאחר קדושי יעוד הוי מע"י לאדון אם כן אם האב מכחיש יכול האדון להשביע ש"ד ע"י גלגול כמבואר בקדושין עד היכן גלגול שבועה השבע לי שלא נמכרת לי בע"ע וכו' ה"נ ודוקא לענין ממון אבל לאיסור א"א ל"ש שבועה ואינה א"א כלל כיון דהאב מכחיש וז"פ: