מנחת חינוך · סימן מ״ג, כ׳

ונ"ל פשוט הא דמבואר בש"ס דאם ייעדה נוהג בה מנהג אישות ולא מנהג שפחות ואינו רשאי לעבוד עמה כאמה זה דוקא בקדושי יעוד הן לרבנן והן לריב"י דמיעוד ואילך מתחילין הקדושין אסור מעתה לעבוד בה וזה דוקא אם ייעדה היינו שאמר לה התקדשי לי בתורת יעוד אבל אם לא יעדה והאדון נתן כסף חדש לאב וקידשה מדעת אביה ככל קדושין דעלמא בכסף או בשטר או בביאה עובד עמה כמנהג שפחות עד הזמן כמבואר בש"ס לריב"י דאין היעוד חל למפרע ואם קידשה אחר שוחק באדון ומקודשת לשני ובודאי אף על פי שמקודשת לשני מכל מקום לא נפקא מרשות האדון לכל דיני אמה כי היא קנוי' לו עד הזמן כן בקידש הוא עצמו בתורת קדושין מכל מקום עד הזמן ה"ל כמו אמה שקידשה אחר ונוהג בה מנהג אמה מ"ל אחר ומ"ל הוא והגזירת הכתוב אינו אלא ביעוד אבל בקדושין בלא תורת יעוד יש לה דין אמה עד משך הזמן כנל"פ. ולהטעים יותר נראה דהרי אם מעות ראשונו' לק"נ אם כן לא קנה אותה כלל לאמה כקו' הירושלמי וצריך לתירוצו דהוי כאלו התנה ולריב"י מוחל לה עתה השעבוד אבל אם מקדשה בכסף אחר או בשטר לא נפקע כלל קנין השעבוד וה"ל כמו שקידשה אחר וע' תוספות דט"ז ד"ה מיתה שמוציאה מבואר מדבריהם דאפילו הכניסה האב לחופה לאחר לא נפקע מרשות האדון עי"ש וז"פ וכן אם קדשה מחדש ונשאת לו בחופה מכל מקום הו"ל כמו אחר שנשאה לו דאינו מוציאה מהאדון ומ"ל הוא מ"ל אחר ואינה יוצאת מרשותו וגם חייב במזונות וכסות מן התורה כעבד ואמה אפילו למ"ד מזונות אשתו אינו מן התורה מכל מקום כאן חייב מחמת אונס דהוא מן התורה אבל אם יעדה גזירת הכתוב דנפסק מעתה דין שפחות ויש לה דין אישות ככל נשים שבעולם וא"ח במזונות תיכף לאחר יעוד כארוסה דעלמא ואינו מבואר בירושלמי אם על המזונות הוי כהתנה כמש"ל וכן המע"י שייך מן התורה לבעל בתורת אדון עד משך העבדות שש או סימנים דאז יצאה מעבדות והוי כנשואה דעלמא כנ"ל ברור בעזה"י. וז"פ דאם בא עליה אדון שלא מדעת האב ואח"כ ייעד אות' דהקדושין חלין למפרע מכל מקום הביאה לא עשתה נשואין כי החופה צ"ל מדעת האב כמש"ל בשם התוס' אך אם הי' מדעת האב ואח"כ ייעד אותה אם כן הו"ל נשואה דהי' ביאה אחר אירוסין והוי נשואה ואם הוא באופן שאין הקדושין חלין אלא מכאן ולהב' כמש"ל הו"ל חופה קודם הקדושין ולא מהני ע' במשנה למלך והד' עתיקין: