מנחת חינוך · סימן מ״ג, ט״ו

ובזה אני מבין ד' הירושלמי שמובא כאן במ"ל דאינה נמכרת לנשוי אחותה אעפ"י שאפשר שתמות ויכול לייעדה וקשה ל"ל זה דאף שתמות מכל מקום אין דין יעוד לפ"מ דקיי"ל מעות ראשונים לקדושין ניתנו כי עתה אינן חלין הקדושין כיון דנשוי אחותה ולפמ"ש ניחא במקום דלא חלין למפרע מכל מקום שייך יעוד אח"כ ע"כ נתן בירושלמי טעם שמא לא תמות קודם יציאתה ולא משכחת דין יעוד בשום צד והירושלמי אינו ת"י כעת וגם המהרי"ט אינו ת"י. אך הסוגיא שהבאתי לעיל עומד לנגדי דמוקי להברייתא דשוין שמוכרת אלמנה לכה"ג וגו"ח לכה"ד אף דאין מוכר לשפחות אחר אישות דמיירי בקדושי יעוד אליבא דריב"י דמ"ר לאו לקדושין אם כן נתארסה מעצמה ויכול למכרה דשאני אירוסין דידה מאירוסין דאביה וצ"ל לדחוק דאתי' כריב"י שלא כהלכתא דרבנן פליגי עליו וע"ל בתוס' דמהדר שלא לאוקמי אליבא דר"ע כיון דרבנן דר"ש סוברים דאין אדם מוכר ע"ש אם כן ל"ל לאוקמי הברייתא כריב"י שלא כהלכתא נימא דמיירי הברייתא כה"ג דלא היה מעות ראשונות כגון שנקנית בשטר או במתנה וא"כ נתקדשה מכאן ולהבא דרבנן מודים לריב"י כמש"ל וה"ל אירוסין דידה ע"כ נמכרת. אך זה יש ליישב דאין כונת הש"ס דאתי דוקא כריב"י אלא כיון דלא שמעינן בדברי רבנן בשום פעם דמתקדשת מכאן ולהבא ואי לאו דשמעינן לריב"י דסובר זה לא הוי ידעינן כלל דאפשר גזירת הכתוב דוקא למפרע ולא בשיור עבוד' או דלא מהני צאי וקבלי קדושין או דה"ל כמקדש במלוה ומשכון ל"מ אך ד"ז שמענו מריב"י דגם בכה"ג חל יעוד אם כן אין כונת הש"ס דאתיא כריב"י רק מביא דריב"י ס"ל כן ורבנן נמי סוברי' כמותו אם כן משכחת לה בגונא דלא חל למפרע רק אח"כ וה"ל אירוסין דידה וכן בסוף הסוגיא דמקשה ולרנב"י דאמר אפילו לריב"י מ"ר לקדושין ניתנו במאי מוקים לה היינו כיון דלדידיה ליכא למ"ד דסובר דתתקדש מכאן ולהבא מאיזה טעם אם כן כל היעוד הוא דוקא למפרע ואי לא משכחת למפרע ל"ש יעוד כלל אם כן היאך מוקי לה כנלע"ד בישוב הסוגיא שלא יסתרו דברינו ובפרט לד' הלחם משנה דהר"מ לא היה גורס כלל וכריב"י וגם לא הקושיא לרנב"י רק דמתרץ אפילו אם קדושין ראשונים לקדושין ניתנו מכל מקום נמכרת אם כן בודאי אין סתירה לדברינו ובעזה"י נכונים הדברים דרבנן מודי לר"י ע"כ אינה נמכרת לקרובים ונקנית בשטר ובמתנ' כנ"ל.