מנחת חינוך · סימן מ״ג, י״ד

ואין אה"ע נמכרת אלא אם יש לו או לבנו עליה קדושין כדי שתהא ראויה ליעוד כיצד מוכר אדם את בתו לאביו אעפ"י שאין אביה יכול לייעדה מכל מקום יכול לייעדה לבנו שהרי האמה בת אחיו אבל א"י למכור בתו לבנו מפני שא"ר לאדון שהיא אחותו וגם לא לבנו מפני שהיא אחות אביה כ"ה בר"מ מהש"ס די"ט וד"כ דאינה נמכרת לקרובים מפני שבעינן שיהי' ראוי ליעוד. ובדי"ח ע"ב הוא פלוגתא דת"ק סובר אינה מוכרה לקרובים ופרש"י דבעינן אשר לא יעדה שתהא ראויה ליעוד ור"א סובר מוכרה לקרובים ולא בעינן יעוד והיכי דאיתי' אמר רחמנא דתפס והלכה כת"ק ע"ש כ' ע"א. והנה איני מבין כיון דקיימא לן מ"ר לקדושין ניתנו דלא כריב"י. אם כן אמאי נקנית אה"ע בשטר דהאב כותב כמש"ל ואינו נותן לה כסף כלל וגם במתנה נקנית כמש"ל בשם תוס' רי"ד כיון דאינו נותן לה כלום בשעת הקנין אם כן א"י ליעדה במעות הראשונים וא"ר ליעוד אם כן היאך נקנית בזה ול"מ במתנה דאינה נותן לה כלל אם כן היאך יכול ליעדה אלא אפילו בשטר והיא נמכרה נזקף עליו המעות במלוה מכל מקום אינה מקודשת כיון דאינו נותן לה כלום ואפילו אם נותן שטר על הדמים עאה"ע סי' כ"ט שיטות דל"מ דאגוד גבי' ע"ש. אם כן היאך נמכרת בשטר ובמתנה חזינן דגלי קרא דנקנית בשטר אף דא"ר ליעוד אם כן אמאי אינה נמכרת לקרובים אף שאינה ראוי' ליעוד. בשלמא לריב"י ניחא דתמיד מקדשה בסוף בשעבוד שיש לו עליה וזה שייך בכ"ע. אבל לפ"מ דקיימא לן מ"ר לקדושין ניתנו אם כן בכה"ג בשטר או במתנה א"ר ליעוד ולמה נקנית בכה"ג וצריך עיון גדול. והנלע"ד בהא דפליגי רבנן וריב"י אי מ"ר לקדושין ניתנו או לא. והנה ריב"י סובר דמ"ר לאו לקדושין ניתנו ע"כ צריך בעת היעוד שישאר ש"פ ומקדשה בזה וסובר ג"כ דבשעת היעוד מתחילין הקדושין ולא למפרע ואם בא אחר וקידשה מקודשת לשני ע"ש. ובמאי מתחילין הקדושין מבואר שם דה"ל כאומר לה צאי וקבלי קדושיך וגם הוי כמקדש במלוה שיש עליה משכון ע"ש. ורבנן סברי מ"ר לקדושין דכ"ה גזירת הכתוב דמקודשת למפרע. והנה ריב"י ודאי סובר דא"מ למפרע דמבואר להדי' אבל רבנן י"ל דסברי במקום דיכולין לחול תיכף הקדושין חלין תיכף ומודים לריב"י דמצות יעוד שייך ג"כ בגוונא דאינן חלין למפרע רק אח"כ מטעם צאי וקבלי וכו' או מטעם מלוה על המשכון והא ראי' דנלמד מדריב"י לדין צאי וקבלי קדושיך וכן למלוה על המשכון ופסק הר"מ כן ועאה"ע סי' כ"ח וסי' ל"ז הא באמת לית הלכתא כריב"י ועבב"י שם בטור דבאמת הטעם דסוברים דלא כר"נ כיון דאמר דמדריב"י נשמע ד"ז ואין הל' כריב"י ע"ש. אבל הרא"ש כתב אע"ג דלית הלכתא כריב"י מכל מקום מייתי שפיר ר"נ סיוע לדבריו דבהך סברא דקאמר שהיא מתקדשת בשיור פרוטה לא אשכחן מאן דפליג עליה בהא דהא דאמרו רבנן מ"ר לקדושין ניתנו לאו מהאי טעמא קאמרי אם כן נל"ב אף דרבנן סברי דמ"ר לקדושין ניתנו היינו ביעוד שיכול לחול תיכף חל תיכף מגזירת הכתוב אבל באם א"א לחול תיכף מכל מקום מצות יעוד לא נפקע ומקדשה בשיור שעליה וחלין בשעת יעוד ולמה נשוה פלוגתא רחוקה במקום דנוכל לומר דלא פליגי. ע"כ צ"ל דסברי רבנן דמצות יעוד הוא בכ"ע חלין הקדושין אך בסתם יעוד דלקדושין ניתנו מתקדשת למפרע והיכי דא"י לחול למפרע חל בעת היעוד בשיור פרוטה שעליה וצ"ל שהות ביום כפי פרוטה אך היכי שמשכחת שחלין תיכף חלין תיכף אבל מודים לדין של ריב"י במקום דלא משכחת לה תיכף שיהיו חלין אז כריב"י אבל ריב"י פליג בהדיא כי במאי דקאמרי רבנן דאינה מקודשת לשני היינו בגוונא דיכול לחול למפרע פליג ריב"י דמקודשת לשני ואין חלין למפרע אבל חכמים לא מצינו דיפלגו על ריב"י דדין יעוד ג"כ בשיור פרוטה אם כן לפ"ז שפיר נקנית אה"ע בשטר וגם במתנה כי יכול ליעדה בשיור שעליה בכ"ע ויחולו הקדושין בשעת יעוד ע"כ נקנית בשטר אבל לקרובים כגון לבנו לא משכחת כלל יעוד כי היא ערוה תמיד ע"כ אינה נמכרת להם כנל"ב בעזה"י: