מנחת חינוך · סימן מ״ג, י״ג

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ותיכף שמייעדה נוהג בה מנהג אישות ולא מנהג שפחות והיעוד אירוסין עושה ולא נשואין ואינו יורשה ולא מטמא כו' כדין ארוסה. ונראה כיון דלאחר יעוד אינו נוהג בה מנהג שפחות אם כן המע"י אינו של האדון ושייך לאב ככל ארוסה קטנה או נערה דמע"י שייך לאב. וראיתי במקנה מביא ירושלמי דמקשה למ"ד מעות ראשונות לקדושין ניתנו והרי היא ארוסה משעת קנין אם כן יחזיר האדון המע"י מתחלה עד היעוד ותי' בירושלמי דהוי כמתנה שהמע"י יהיה שלו. ונראה דדוקא עד היעוד הוי כמתנה וא"צ להחזיר אבל מיעוד ואילך המע"י שייך לאביה ואין הירושלמי ת"י אך כנ"ל פשוט וכ"נ ממשמעות הר"מ. אך עיינתי ברשב"א שמביא הירושלמי ונראה שם דעד כלות משך השעבוד אף לאחר שנתארסה מע"י לבעלה דהוי כאילו התנה וה"ר לזה מדנקט בהאבעי' להו יעוד אי אירוסין עושה או נשואין נ"מ ליורשה ולטמא לה ולהפר נדרי' ולא אמר דנ"מ למע"י אם אירוסין עושה מע"י לאביה ואי נשואין עושה מע"י לבעלה אע"כ בכ"ע מע"י לבעלה. וצ"ע דבדף י' אבעי' אי ביאה נשואין עושה או אירוסין וקאמר ג"כ דנ"מ ליורשה ולא קאמר דנ"מ למע"י אלא נקט דברים שהם מן התורה ירושה כו' ולא מע"י דרבנן כמו דלא נקט פירות ושאר דברים. ואפשר דהכא הוי קצת חידוש דחוזרת לרשות אביה למע"י וצ"ע. וע' תוס' קדושין מובא במ"ל כאן דאף דיעוד הוא בע"כ דאב מכל מקום החופה צ"ל מדעת האב שתהי' נשואה ע"ש. ולאחר שיעדה הוי כארוסה דעלמא וא"י מעמו אלא בגט או במיתת הבעל ככל הנשים וכבר כתבנו דאמה היוצאת מאדון ועדיין היא קטנה יכול האב למוכרה עוד הפעם כי מוכר אדם בתו לשפחות אח"ש אבל אם קידש האב את בתו ונתארמלה או נתגרשה מן האירוסין אף דחוזרת לרשות אביה לכ"ד מכל מקום לא יוכל למוכרה לאמה כי אין מוכר בתו לשפחות אחר אישות ודוקא לאחר קדושין דעלמא אבל אם מכרה ויעדה האדון ונתאלמנה או נתגרשה מן היעוד בלי נשואין חוזרת לרשות האב אף למכירה ויכול למכרה עוד כ"פ ר"מ כאן הי"ג. ועיין כסף משנה מה שהקשה ע"ז ובלחם משנה תמה על הר"מ דבש"ס די"ח ע"ב מבואר להדיא הא דמוכר אחר קדושי יעוד ול"ה לשפחות אחר אישות היינו דוקא אליבא דריב"י דס"ל מה"ר לאו לקדושין ניתנו אך מקדש אותם במחילת השעבוד והו"ל מתקדשת ע"י עצמה והוי אירוסין דידה ויכול למכרה אח"כ. אבל למ"ד דמעות הראשונות לקדושין ניתנו והו"ל ככל המתקדשת ע"י אביה דא"י למכרה אח"כ ולהאי תנא מוקי התם כמ"ד דמוכר לשפחות אחר אישות אבל הר"מ פוסק כמ"ד דאינו מוכר לשפחות אחר אישות וסובר דמעות הראשונות לקדושין ניתנו. וזה מבואר שם בש"ס דאינה נמכרת אחר קדושי יעוד ע"ש בש"ס. וד' הר"מ תמוהין ובלחם משנה נדחק שהר"מ היה לו גירסא אחרת בש"ס ויבואר בסמוך אי"ה.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.