מנחת חינוך · סימן מ״ג, י״ב

ואם מייעדה לבנו מבואר בר"מ כאן וז"ל כיצד מייעדה לבנו אם בנו גדול ונתן רשות לאביו ליעדה לו הרי האב א"ל בפני שני עדים ה"א מקודשת לבני ע"כ והוא בקדושין י"ט. ולע"ד למה דקיימא לן מעות הראשונים לקדושין ניתנו והקדושין מתחילין למפרע משעת הקנין צריך הבן להיות גדול בשעת הקנין כיון דהקדושין מתחילין תיכף אז בעינן רצון הבן לשויו לאב שליח אבל אם היה אז קטן אם כן ל"מ שליחות ודעת הקטן והיאך יתחילו הקדושין. ע"כ צ"ל גדול בשעת הקנין. וראיה בזה דבש"ס שם מפלפל דאם מייעד אמאי ממעטינן פרט לאשת קטן ומתרץ כגון ביבם כו'. ואי אמרת דאם היה קטן בעת שהתחילו הקדושין הוי קדושין כיון שהוא עכשיו גדול. אם כן מצינו אישות לקטן כי הבא עלי' ח"מ למפרע ול"ה ה"ס דאגלאי מללמ"פ ע' תוס' נדה ומ"ש ביבמות כבר הבאנו לעיל אם כן למה צריך לאוקמי ביבם קטן לוקמי בכה"ג ע"כ ממעט לי' קרא עכצ"ל דהאי בעיא הוא בכה"ג ואי אינו מייעד לא מצינו אישות לקטן ע"כ מוקי לה בגוונא אחריני ביבם ולהמסקנא אינו מייעד בכה"ג או אפשר דאף אם נימא דהאבעיא שהוא עכשיו קטן היינו למ"ד מעות הראשונות לאו לקדושין ניתנו אם כן תלוי הכל בשעת היעוד אבל לדידן דמעות הראשונות לקדושין ניתנו אם כן העיקר תלוי בשעת הקנין אם אז הוא קטן א"י ליעדה דאל"ה מצינו אישות לקטן ע"ש ותראה דז"ב. והנה אם מייעדה מתחילין הקדושין למפרע כל הבא עליה חייב חטאת כמ"ש ביבמות גבי אכל חלב וכן לענין מיתה דאגלאי מלתא למפרע ה"נ. והיעוד הוא אפילו בע"כ דאבי' אפילו אם מתנה ע"מ שלא ליעדה כמש"ל בעזה"י. אך מבואר בר"מ דצריך להודיע ועיין כסף משנה כתב דצריך ריצוי דידה. ובמ"ל מביא בשם תוס' קדושין ה' דמיעדה בע"כ רק גזירת הכתוב דצריך להודיעה שלשם קדושין מייעדה ומביא ג"כ בשם רשב"א וריטב"א ע"ש. שוב מצאתי במקנה מפלפל אם צריך שיהיה הבן גדול בשעת קנין ואין פנאי לעמוד ע"ד.