מנחת חינוך · סימן מ״ג, י״א

וקודם שיוצאה לחירות יש בענין זה מצוה בדינים מחודשים היינו מצות יעוד כיצד מצוה על האדון לקדשה לו או לבנו הגדול וא"ל בפני שנים הרי את מקודשת לי או הרי את מאורסת לי או הרי את לי לאשה וצריך שיהי' קודם שיוצאת לחירות אפילו סמוך לשקיעת החמה של שש או יובל שאין עבודתה ש"פ מכל מקום מקודשת כי א"צ ליתן לה כלום כי המעות הראשונו' שניתן לאביה לקדושין ניתנו וכל שא"ל קודם שכלתה העבודה חלין הקדושין למפרע עש"ס דקדושין דהוי כמו מעכשיו ולאחר ל' יום אם ירצה לייעד ע' בקדושין י"ט ע"ב. ונ"ל הא דמבואר שם דהו"ל כאומר מעכשיו ולאחר ל' יום ל"ד דהוי כלשון הזה דבמעכשיו ולאחר ל' באמת מבואר פרק האומר דר"י סובר דאם באו אחרים וקידשוה קדושי כולן תופסין בה דשוי' כשרגא דליבני וכ"פ הפוסקים ע' אה"ע סי' מ"ם וכאן קי"ל אם בא אחר וקידשה ואח"כ יעדה האדון אין קדושי השני תופסין בה כלל עש"ס ור"מ כאן אלא כאן הוי כמי שאומר מעכשיו ע"מ שירצה כו' דהוי תנאה. והש"ס לא נחית לדקדק בזה דאכ"מ ד"ז אבל הדין כ"ה וז"פ. והנה אף שבשעת הקנין לא אמר כלום מכל מקום כך גזירת הכתוב דהוי קדושין מעתה ובשעת אמירה אז צריך עדים דהוי דבר שבערוה כמו בקדושין ואף דבכל קדושי תנאי צ"ל עדים בשעת קדושין ולא בשעת קיום התנאי וא"ל בשעת קדושין הרי את מ"ל מכל מקום כאן כך גזירת הכתוב דאף דאינו אומר לה כלל בשעת הקנין ואח"ז כשא"ל אז צריך עדות והקדושין חלין למפרע בשעת קנין והוי א"א למפרע ואין קדושי אחר תופסין בה כלל: